אחרי שנים של חופשות בטן-גב באילת, החלטנו להרים את הכפפה (ואת הילדים) ולצאת לטיול משפחתי קצת אחר - כזה שישלב בטן גב, אבל עם קצת ירוק, אטרקציות, אתרים מענינים וכאלה - תאילנד הנה אנחנו באים!

רק מה, תאילנד אמנם זולה, אבל הטיסות יקרות, וארוכות, והקשב וריכוז שלנו מוביל אותנו לקרוב ולזול… אז איפה אפשר למצוא תאילנד קרוב?

צפון יוון היבשתית! כן, כן, אותה יוון שכולם טסים אליה לרודוס או כרתים. אז נכון, אין שם קלאבים עם בריכות אקסטרה מפנקות, אבל יש טבע, חופים, אתרים מענינים, טיסות זולות,  ומלא יוונים שלא עושים כלום כל היום מלבד לשבת בטברנות ומדברים אליך כאילו הם דודים שלך.

תכל'ס, מה יש בתאילנד שאין שם? נכון, ג'וקים, נחשים מפחידים, וליידיבויז. לא נצפו ליידיבויז ביוון.

אז סגרנו עם עוד חברים טיסות זולות באוגוסט לסלוניקי (זולות זה כי הטיסה הלוך היא ב23:00 בלילה), ארזנו את תיקי הגב שלנו, ויצאנו לדרך. מידלאיסט תאילנד היר ווי קאם!

הטיסה שלנו הייתה עם אג'יאן, נחתנו באמצע הלילה, הילדים טיפסו על כל הקירות בשדה העמוס בימי אוגוסט אבל נרדמו מיד אחרי ההמראה, כך שיכלנו לנמנם גם אנחנו את רוב הטיסה הקצרה. החיים טובים.

נחתנו בסלוניקי אחרי חצות – אני איש של בוקר, ולא הכי אידיאלי אם אתם שואלים אותי, אבל כשתוך 3 דקות יוצאים מהשדה ויש שקט מוחלט בכבישים, זה דווקא נחמד. לקחנו את הרכב השכור, והמשכנו ישר לנסיעה ארוכה למפלי אדסה לשם הגענו עם שחר. אני רוצה לספר לכם על מפלים מרהיבים, שפע של ירוק, והשמש מתחילה לזרוח עליהם כמו בפתיח של תוכנית הריאליטי ההיא שמתרחשת בפיליפינים. בפועל, מדובר על כפרון קטן ומעט מוזנח, עם מפל גדול במרכזו. לא איזה מפל מרשים או מיוחד, אבל נו, נחמד, ראינו מפל. תמונה זריזה לאינסטגרם שאין לי, והלאה לפלורינה להשלים שעות שינה. 

האמת, יש משהו נחמד במפלים האלה - שביל שנכנס אל מאחורי המפל, הילדים דווקא נהנו מה"אטרקציה" הזו. אז אם זה בדרך שלכם - גו פור איט.

המשכנו לפלורינה. עיר חביבה שלא רחוקה מהיעד אליו שמנו פעמינו - אגמי פרספה. כאן קיבל אותנו במלון King Alexander פקיד קבלה חביב בשם טוני, איש מרתק שנולד לאב יווני ואם אוסטרלית, והגיע לעת זקנת אביו ליוון כדי לסייע לו בניהול המלון שבבעלותו.

מאוחר יותר נפגוש את טוני גם כחדרנית שמציעה לנו את המיטות, כברמן חביב, וכשף ומלצר במזנון ארוחת הבוקר. טוני הוא מופע של איש אחד. לא ברור למה המלון לא קרוי קינג טוני. מי זה בכלל אלכסנדר?

טוני מספר שהיוונים כל כך עצלנים, ומעדיפים למלא את הטברנות ולעשות כל היום כלום ושום דבר, על אף שהוא מציע שכר כפול מקצבת האבטלה היוונית, על עבודה לא קשה מדי, ואף אחד לא בא. עצלנים היוונים האלה.

המלון עצמו חביב, החדרים משופצים חוץ מהמקלחות - טוני מספר שנגמר הכסף לשיפוץ באמצע, ולבנק היווני המקומי לא היה מספיק כסף להלוות לו להמשך השיפוץ. או שהפקיד סתם היה עצלן, לא הבנתי עד הסוף את המבטא האוסטרלי… בכל מקרה, היתה לנו סתימה במקלחת, וטוני שלח אלינו לחדר את האינסטלטור של המלון, ניחשתם נכון, שמו טוני, לטפל באירוע. פרט לזה אחלה מקום ואחלה מיקום.

לאחר טיול קליל במרכז העיר, על גדותיו של  נהר סאקולבה, שלאורכו טיילת וגשרים קטנים, בתי קפה ומסעדות הומים אדם בשעת צהריים מוקדמת. נסענו כשלושת רבעי שעה לכפר נימפיאו,  Nymfaio בו יש מקלט לדובים שחולצו מגני חיות וקרקסים. במקלט יש סיורים מודרכים של פעילי סביבה שמסבירים על המקום. לא צריך להזמין מקום מראש, פשוט הגענו בשעות הפתיחה.

ביום רביעי, נסענו לפי הוויז לכיוון אגמי פרספה - אגמים כחולים שמוקפים בהרים, רק שלהגיע לשם מפלורינה זו ההגדרה המילונית של דרך חתחתים. נוסעים בכביש עם מפולות של סלעים, עצים שקרסו על הכביש, ואספלט שבור לגמרי. באמצע הדרך ראינו טרקטוריסט מכפרי האזור שסימן לנו בשפת הסימנים הבינלאומית שאין מעבר הלאה. אחרי חמש דקות שלא הבנו אותו, המשכנו בכביש, עד שנתקענו בעצים שלא ניתן לעקוף. הטרקטוריסט החמוד רדף אחרינו בקצב שלו, ולאחר שהסתובבנו וראינו אותו שוב הוא סימן לנו לבוא איתו, קשר את העצים לטרקטור ופינה לנו את הדרך. אולי היוונים לא כל כך עצלנים כמו שטוני חושב.

באגם ישבנו במסעדת דגים והתחלנו להסביר את אילוצי הכשרות. בעל המסעדה, שהיתה ריקה ושוממת, דג לנו קרפיון יווני טרי, ממש מולנו, הכניס לנייר כסף, והחל להכין לנו ארוחה טבעונית, ובזמן הזה הבן שלו לקח את כל הילדים ואת נציג המבוגרים לסיבוב בסירה שלו.

הקרפיון הטרי היה מצוין, לא מזכיר בכלל את הגפילטע פיש של סבתא.

חבל זגוריה הוא אחד האזורים המהממים והפחות מתויירים במדינה, ומציע שילוב מושלם של טבע פראי, כפרים ציוריים עם בתי אבן, גשרים עתיקים (שזו חתיכת אטרקציה לילדים מסתבר) ואטרקציות. 

בחבל מתחתר לו גם אחד הקניונים העמוקים בעולם, קניון ויקוס (Vikos gorge), בו זורם נהר הוידומאטיס עם מימיו התכולים. תצפית מרהיבה על הקניון נמצאת בכפר מונודנדרי (Monodendri), שמעבר להיותו כפר ציורי, יוצא ממנו מסלולון קטן אל מנזר ממנו ניתן לצפות על קניון ויקוס. 

מהתצפית נסענו לקניון ויקוס עצמו, ליד הכפר קיפי, שם יש גשר יפהפה ומאד מסוכן לילדים משום שהוא מאד גבוה וללא מעקה, וההליכה עליו מחליקה מאד. מתחת הגשר זורם לו באיטיות וברדידות נהר הוידאומטיס, וכדאי להיכנס ולרחוץ שם. אחלה מקום לפיקניק של צהריים.

מן הון להון קפצנו מן גשר לגשר, וביקרנו גם בגשר קוקוריס Kokoros גשר מרשים נוסף על הוידאומטיס שנמצא בין הכפרים קוּקוּלִי, דִילוֹפוֹ וקִיפּוֹי.

אחר הצהריים עשינו ראפטינג על הוידאומטיס, נחמד, לא סוער, ומשפחתי ביותר, ולעת ערב התחלנו באטרקציה המרכזית של היום - חיפוש האייפון האובד של י', חברנו למסע. איפשהו בעצירת תמונות בין הגשרים לרפטינג, איבד הנ"ל חלק מגופו, אייפון 11 פרו דנדש. מעבר למכשיר - גם כל התמונות מהטיול היו שמורות שם. כהורים מנוסים לא היססנו לרגע, ומיד שיווקנו לילדים את האטרציה החדשה של חבל זגוריה - חפש את המטמון. חיפשנו וחיפשנו, לשמחתנו החשיך וחדלנו, לצערנו האבדה לא נמצאה, לשמחתנו לאחר מספר נסיונות מישהו ענה בקו השני, לצערנו אחרי שמלמל משהו ביוונית מעורבת באנגלית הוציא וזרק את הסים ולקח את הטלפון…

את היום חתמנו ביואנינה– עיר שתמצאו בה את האיזון המושלם בין יופי טבעי לעירוניות יוונית. כדאי להסתובב לאורך שפת האגם המהממת, לשכור אופניים ולטייל מסביב, או סתם לשבת בבית קפה עם נוף עוצר נשימה. אנחנו עצרנו שם כדי להצטייד באייפון חדש ובמזון להמשך.

ביום שישי ביקרנו בכפרים פפיגו ומיקרו פפיגו, שהיו נחמדים, אבל יותר נחמד היה מה שבכביש בין שני הכפרים האלה - גבי המים של רוגובו pools of rogovo. מדובר במפלי מים טבעיים שנופלים לבריכות קטנות וצלולות, שממוקמות בתוך קניון יפייפה, מוקפות בטבע פראי ויערות צפופים. מקום מיוחד, אם כי עמוס במקומיים, אבל יש מקום לכולם. הילדים עפו על זה, כמו על כל מקום עם מים…

לאחר מכן נסענו לבקתות בהן שהינו שבת. היינו שלוש משפחות, ולקחנו מתחם בקתות שכולל בריכה ופינת חי שיהיה לילדים מה לעשות בשבת. בישלנו במתחם ארוחות לשבת. הייתי מאד רוצה להמליץ לכם על המקום אבל אני פשוט לא זוכר איפה זה היה. אז ממש מומלץ, תראו בתמונות...

בבוקר יום א הזברה קמה, וגם אנחנו השכמנו קום ונסענו דרך הכפר היפהפה מצובו (Metsovo) לכיוון קלמבקה, העיירה שליד מנזרי מטאורה.

מצובו הוא פנינה, כפר ציורי יפהפה הממוקם בלב הרי הפינדוס, בכפר נשמר האופי המסורתי של בתי אבן עם גגות צפחה מדהימים, וממש תענוג לשוטט ברחובות הצרים. יש גם מוזיאון מקומי שמציג את ההיסטוריה והתרבות של האזור, אבל זה פחות עם ילדים.

ממצובו המשכנו בדרכנו למנזרי מטאורה, המנזרים התלויים שמצטלמים מעולה, ומרשימים מאד. אחד המקומות המיוחדים ביותר ביוון, וחובה לבקר בו. כדאי לבקר במנזר הגדול שקל להגיע אליו עם הרכב, וכדאי גם לטפס במדרגות אל מנזר נוסף לבחירתכם לפי הכושר שלכם.

לאחר ביקור במטאורה, המשכנו לעיר וולוס, ממנה טיפסנו אל חצי האי פיליון – עוד מקום ואוו, חופים ציוריים, מים צלולים, והמון שלווה. בפיליון לנו שלושת המשפחות יחד בוילה עצומה, עם נוף מרהיב.

בין הכפרים היפהפיים פורטריה ומקריניציה מחבר כביש מתעקל, ובאמצעו בית קפה. מבית הקפה הזה יוצא מסלול משפחתי מקסים בשם שביל הקנטאורים. השביל יוצא משער האבן שליד החניה (רואים את זה מהכביש), ומסומן בעיגולים אדומים שמצוירים אבנים . המסלול עובר בתוך יער, לאורך נחל, ולאורכו ספסלים ואזורים לשכשוך רגליים במים. אפשר ללכת את כל המסלול ולסיים במקריניציה, ואז להגיע איכשהו חזרה לרכב, או לעשות כמונו - ללכת עד שנמאס, להסתובב, ולחזור...

את היומיים הבאים הקדשנו לסתלבט בחופים המקסימים של פיליון. ביקרנו בכמה מהם, כמו חוף הנחשים וחוף מילופטמוס מפוצצי התיירים, אבל הכי נהננו בחוף לא מוכרז שהגענו אליו איכשהו, וחזרנו ממנו עוד יותר איכשהו.

נסענו לכפר אפיסוס (Afissos), שם טיילנו בטיילת המההמת. ראינו סירת דייג והתחלנו לשוחח עם הקפטן. הוא אמר לנו שיש חוף מדהים שניתן להגיע אליו רק בסירה, הוא בעצם מפרץ מוקף בצוקים, והוא מוכן לקחת אותנו תמורת כמה טבין ותקילין. עלינו על הסירה, שלושה זוגות על ילדיהם, והפלגנו אל האופק. קבענו עם הקפטן שעת איסוף כמה שעות מאוחר יותר, אולם הסירה בוששה לבוא וקליטת סלולר אין. עוד שעה, ועוד שעה, מתחיל להחשיך, ואנחנו תקועים במפרץ חלומי מנותק אי שם. התחלנו כבר לחשוב איך אפשר לחצוב מדרגות בצפחה ממנה עשוים הצוקים ולטפס אותם, כאשר לפתע הגיע קיאק עם דייג. הדייג נחלץ למצוקתנו וחתר לאפיסוס לחפש עזרה. לבסוף חזר עם סירה גדולה, שלא יכלה להתקרב לחוף, ונאלצנו להגיע אליה לעומק עם כל הציוד והילדים בידיים. אז גם חוויה חינוכית היתה לנו כאן - מוזיאון ההעפלה בעתלית - מאחוריך.

לאחר שלושה ימים בחצי האי פיליון, נסענו לעיר סלוניקי, היפו של יוון, שלנו הזכירה יותר את עזה. גם בגלל המראה, אבל גם בגלל האוכלוסייה. מה שכן, יש שם אחלה מסעדות טבעוניות לרווחת התייר שומר הכשרות. טיילנו קצת בטיילת אבל מהר מאד הבנו שכאן לא בא לנו לבלות את היום הנותר, ושמנו פעמינו אל כפר אפיטוס (Afytos) שבחלקידיקי. כפר יווני ביבשת שמרגיש כמו באיים - רחובות צרים מלאים בחנויות מזכרות, מדרגות האבן, ונוף המהמם של הים. 

התיישבנו שם באיזו מסעדת דגים, וזללנו כולנו לברק טרי שנידוג לפני דקותיים, והתבשל לו בתוך נייר כסף. תענוג.

תאילנד יוון.

אז זו יוון. התאילנד של המזרח התיכון++ יש בה חופים, יש בה תרבות, פלא עולם (מטאורה), הרים והמון טבע. קרוב לכאן, ויחסית זול. יש מקומות לינה במגוון מחירים ובמגוון פינוקים. הרכב אמנם עלה קצת יקר, בכל זאת אוגוסט, אבל אין לי ספק שלשם נחזור בפעם הבאה שנחשוב שוב על תאילנד.

אז… תאילנד יוון. רות סוף.