תכל'ס, אין כאן הרבה מה לכתוב, משום שמהיציאה מהבית ועד החזרה עברו גג 30 שעות. אפילו תמונות אין לנו. בעצם, יש מה לכתוב, כי כמעט כל מה שיכל להשתבש - השתבש, וזה מייצר סיפור טוב. אז זה הסיפור שלנו על גיחה קצרה להופעה של קולדפליי באבו-דאבי.

הכל התחיל מטיסת וויזאייר לאבו-דאבי, שנמכרה במחיר של 360 שקלים הלוך ושוב. כמובן שבמחיר כזה פרגנו לעצמנו חופשה זוגית. תיאמנו את סבא וסבתא לבייביסיטר, והזמנו ארבעה ימים באבו-דאבי, בחום של ינואר.

מפה לשם, גילינו שקולדפליי מופיעים באבו דאבי בתאריכים שנשהה שם, לא ממש מכירים את כל השירים שלהם, אבל שמענו שהמופע חוויה, וגם הם כבר שם, אז הזדמנות, רק שכרטיסים, אפעס, כבר אין.

לא אמרנו נואש, ורכשנו כרטיסים מסוכנות שנחשבת אמינה, אלא מה? כרטיס רגיל בעמידה, שנרכש באתר טיקטמסטר (אתר המכירה הרשמי של קולדפליי) עלה כ - 500 שקלים, אנחנו שילמנו פרמיית יד שנייה של אלף שקלים יותר לכרטיס, אבל מה לא עושים בשביל הלהקה שמהרגע ששילמנו כל כך הרבה כסף לכרטיס הפכה להיות האהובה עלינו?

עשר דקות לאחר רכישת הכרטיסים, סבא וסבתא הודיעו לנו שהם מתחרטים, וקפץ להם בלת"מ של הפלגה חודשיים לאוסטרליה וניו זילנד. הסבים והסבתות של היום יודעים ליהנות. אחריהם המבול. שכולם יקפצו והירושה תשרף... (סתם סתם אבא ואמא, מפרגן לכם. רק להסיר ספק למקרה שתכננתם בכל זאת להשאיר משהו ירושה, הנ"ל נכתב בציניות).

חצי שעה לאחר רכישת הכרטיסים, מרפי כבר רכב על גל ההצלחה, וwizz ביטלה לנו את הטיסות.

אז אין טיסות, אין מי שיהיה עם הילדים, אבל היי! יש כרטיסים במחיר מופקע לקולדפליי!

נראה לי שמסמנים לי מלמעלה שלא כדאי לנסוע להופעה הזו.

אבל מיסטיקה בנפרד, ואסוציאציות בנפרד - גם לי, כמו לכל בר דעת, מחיר מופקע עושה אסוציאציה אוטומטית לאל-על, ולכן הפתרון המאד יצירתי שמצאתי לסיטואציה הוא להזמין בו במקום טיסה במחיר מופקע לדובאי. יוצאים בטיסת אל-על ביום חמישי ב6 בבוקר, וחוזרים בטיסת אל-על ביום שישי ב12, נוחתים וטסים הביתה, רק באוטו, כדי להגיע בזמן לשבת.

בקיצור,מ-360 שקלים לכמה ימים באבו דאבי, הגענו ל3000 שקלים טיסות ועוד 3000 להופעה. אה, ומדובאי לאבו-דאבי צריך גם מוניות יקרות. אבל מה לא עושים בשביל הלהקה הכי אהובה עלינו בעולם? כדי להשקיט את המצפון התחלנו לשנן שירים שלהם בעל פה. ועוד לא דיברנו על המתנות לילדים שעזבנו אותם לכמעט 30 שעות אוי אוי אוי. בקיצור, זול זה לא יהיה.

שלושה שבועות לפני מועד הנסיעה, נרצח צבי קוגן, תושב האמירויות, בגלל שהיה יהודי. שקלנו לבטל, אבל במקום זאת החלטנו לשכור רכב ולא לקחת מוניות. 

על אף הכשלים התכנוניים והבלת"מים, הגיע הרגע ושמנו פעמינו לנתב"ג. כשיצאנו מהרכב בחניה לטווח קצר (כן, היקרה, מה לעשות צריך להגיע לשבת), ראיתי פאוצ' זרוק, ונזכרתי שבדף ההופעה נכתב שאסור להכניס תיקים, אבל אפשר להביא פאוץ'. זרקתי אותו מהר בתיק וזזנו לטרמינל.

בבדיקה הבטחונית, בשיקוף, ביקשו ממני לגשת הצידה. זה עוד לא קרה לי. מעניין. הגיעו מספר אנשי בטחון והתחילו לתשאל אותי על החיים עצמם. לא הבנתי לאן הם חותרים, עד שהגיעו לשאלות על הצבא והמילואים. בקיצור, עיכבו אותי כי מצאו כדור בכבודת היד שלי. כן כן, תמיד שאלתם את עצמכם מי האהבלים שתופסים אצלם תחמושת בדרך למטוס? עבדכם הנאמן. על אף שבדקתי היטב בתיק, הכדור הסתתר... בפאוץ' שדחפתי לתיק בחניה... מזל שעלו על זה, יש לי תחושה שאם היו עולים על זה בטיסה חזור בדובאי היה פחות נעים. אבל אולי זו רק תחושה.

בהמתנה להמראה גיליתי בשיטוט מקרי שטיקטמסטר פרסמו כרטיסים בישיבה באזור טוב להופעה הערב ב195 דירהם שהם כ190 שקלים. זוג כרטיסים אחרונים. בהחלטה של רגע החלטתי לשדרג את הכרטיסים, ומצאתי את עצמי עם ארבעה כרטיסים להופעה הערב. פרסום מהיר בוואטסאפ ובפייסבוק, והכרטיסים היקרים והמקוריים נמכרים במחיר הקנייה. דברים מתחילים להסתדר. ממריאים.

 נוחתים בדובאי, אנחנו רק עם תיקי גב, ורצים מהר מהר כדי להיות ראשונים בתור של חברת השכרת הרכב Alamo. את הרכב שכרנו דרך אופרן, ורוב הישראלים באמירויות שוכרים דרכם. רצנו כל הדרך כדי לגלות שאנחנו אכן ראשונים מטיסת אל-על, אבל יש 50 איש לפנינו מטיסת ארקיע שנחתה כמה דק' לפנינו. שעה וחצי תור. ההופעה ב19:00 בערב, את הרכב קיבלנו ב14:00. שעה וחצי נסיעה לאבו-דאבי. ואנחנו עוד חשבנו שנספיק לטייל משהו.

כאן המקום לציין שבהופעות המוניות באבו-דאבי, אין צורך לשכור רכב או לקחת מונית, אם נחתתם בדובאי. ישנם שאטלים מדובאי להופעה וחזור. אנחנו גילינו את זה רק בטיסה.

מגיעים למלון באבו-דאבי, וסוף סוף משהו הולך כשורה - פקידת הקבלה מברכת אותנו לשלום ומספרת לנו שאנחנו Guests of the day. סטטוס מכובד לכל הדעות, וגם כזה שמשדרגים אותו לסוויטה מפוארת עם גישה לספא. חבל שבאנו ללילה אחד בלבד, ולא נספיק ליהנות מכל הטוב הזה. מצד שני, כמה מכם יכולים להתהדר בסטטוס Guest of the day? הוספתי את זה ללינקדאין.

צ'קאין זריז ויוצאים לאזור החנה וסע, משם שאטלים לוקחים אותנו בנסיעה של שעה להופעה. 

אנחנו מתיישבים ביציע, מימיננו איראנים, משמאלנו עטויות ניקאב בחורות מאפגניסטן. סך הכל מרגישים בבית.

 כריס מרטין מתחיל להקריא את רשימת המדינות מהן הגיע הקהל - אמירויות, הקהל מריע. פקיסטן, הקהל מריע. איראן, הקהל מריע. אפגניסטן, הקהל מריע. עוד כל מיני סטן, הקהל מריע. ישראל, שקט. דממה. מי משוגע לחשוף את עצמו? עוד יזרקו אותו מהיציע, ליטרלי, והוא גבוה. ממשיכים - פלשתיין, הקהל מריע בתשואות רמות וכל האצטדיון מתחיל לצעוק Free Palestine באמוק. העיניים שבניקאב משמאלנו מסתכלות עלינו יושבים בשקט, האיראנים לימיננו שואלים למה אנחנו לא מצטרפים לקריאות ואם לא אכפת לנו שהעזתים סובלים... וכך, כדי לשמור על הכיסוי של תיירים מערביים מארצות הברית של אמריקה, מצאנו את עצמנו צועקים Free Palestine יחד עם ההמון. לשמחתנו זה לא נמשך הרבה זמן עד שמר מרטין התחיל לזמר.

חזרנו למלון סביב 12 בלילה, וכמעט נדרסנו מקורקינט תלת גלגלי ועליו ילדה בת ארבע. אביה רץ אלינו והתנצל. 12 בלילה, הרחוב הומה אדם, משפחות שלמות עם ילדים מטיילים להנאתם, כל החנויות והמסעדות פתוחות. מסתבר שבאבו-דאבי, החנויות פתוחות מ9 בבוקר ועד 1 בלילה. כל יום, כל היום. יש גם לא מעט חנויות שפתוחות 24/7. התעוררתם בלילה וחשקה נפשכם בסניקרס חדשות? יש עם מי לדבר. ככה זה כשיש עשרה מיליון תושבים, מיליון מתוכם אזרחים עשיר כקורח, ותשעה נוספים תושבים מהגרי עבודה שנותנים שירות למיליון העשיר.

בלילה עשיתי צ'קאין לטיסה למחרת, ובמקום לקבל בורדינג נכתב שעלי לגשת לדלפק לצ'קאין, בשל עניני ביטחון. אני כבר מנוסה בנושא מאתמול בלילה... שישי בבוקר, בשדה בדובאי, מגיעים לצ'קאין של אל-על ושם נאמר לנו שהטיסה מלאה, ויש מקום רק לאחד מאיתנו. השני עושה שבת בדובאי. סה"כ הכי בבית בעולם. עשינו אבן נייר ומספריים זריז, ומעין זכתה בכבוד המפוקפק להשאר בדובאי שבת. היות והיא לא אהבה את הרעיון, היא ניגשה לאחראי התחנה של אל-על, ותוך כדי אסרטיביות שהייתי בטוח ששמורה רק לי כאשר נדרשות מטלות בבית, היא גרמה לו להעלות את שנינו על הטיסה. אז אמנם לא ישבנו יחד ואני ישבתי במושב ליד החלון רק בלי חלון, אבל העיקר שנגיע הביתה לשבת לילדים.

היינו אמורים לנחות ב14:30, ולהגיע בנחת לשבת, אבל היה עיכוב, ונחתנו ב15:40. שבת ב 16:32, יש לנו כשעה נסיעה בלי פקקים. ריצה לעבר הביקורת דרכונים, ריצה לחניון כרם, וטיסה ברכב הביתה. 16:28 בבית. היתה לנו קפיצת הדרך, וגם גילינו על הרכב על הדרך דברים שלא הכרנו.

 קחו לכם קטע מההופעה, טעימה קטנה מהאוירה: