אמ;לק

למה? בגלל גיסנו. גיסי היקר, שבימי שגרה בישראל (כן אני יודע, שגרה וישראל זה פרדוקס) אין לנו ממש נושאי שיחה משותפים ואנחנו לא מרבים להתראות חרף העובדה שאנחנו גרים רבע שעה אחד מן השני, יצא לפוסט דוק בNYU. כמובן שדאגתי שאשתי היקרה לא תתגעגע יותר מדי וישר הצעתי שננעץ ביומן תאריך לביקור. המניע של אשתי לאשר את הענין היה אח שלה, אבל המניע שלי לסגור את הענין נבע מסקרנות אין סופית איך זה לטוס לואו-קוסט בטיסה טרנס אטלנטית (לא נורא בכלל אגב), ומהאתגר של ארגון טיול משפחתי לארה"ב לשבועיים מבלי לחרוג מתקציב של 25 אלף שקלים כולל הכל -אטרקציות, קניות (ובלי עין הרע באמריקה עושים הרבה כאלה), אוכל, טיסות, לינה, רכב, הכל בקיצור. לא לדאוג נשארנו עם עודף.

כמה? הטיסות עלו מעט פחות מ-300 דולר לאדם, והדולר גם לטובתנו בזמן האחרון:). תראו למטה איך.

את הרכב שכרתי דרך wizzair (למה? קראו את זה) ב220 דולר לשלושה ימים, שברולט מאליבו מרווחת מחברת אוויס.

בניגוד לבדרך כלל, הפעם השקענו מעט יותר בלינה. קל מאד למצוא לינה זולה מחוץ לערים בארה"ב, כולל ארוחת בוקר (אמריקאית, שזה בלי ירקות או מוצרי חלב, בעיקר בצקים כמו בייגלס, וופל, פנקייק. מה שכן, הרבה מהמוצרים שומרי כשרות יכולים לאכול). את הלילה הראשון בילינו באיסט ברונסוויק, כשעה נסיעה מJFK בו נחתנו ב22:30, רק כדי שלא נצטרך להתמודד עם הפקקים של ניו יורק בבוקר. לנו ב-Comfort Suites East Brunswick - South River בעלות של 381 שקלים, שלושה לילות בוילה בוושינגטון ב2420 שקלים - עבור עשר נפשות (מחיר שהתחלק בין שתי משפחות), ובניו יורק עצמה, במידטאון, קשה למצוא לינה זולה, ועוד היה חשוב לנו שיהיה גם מטבחון… בקיצור לקחנו סוויטה לשישה לילות ב-The Fifty Sonesta Hotel New York שעלו 8397 שקלים, כולל ארוחת בוקר. יש חדרים זולים יותר, אולם אנחנו לקחנו את הסוויטה, שהיתה מרווחת מאד וכללה מטבח מאובזר לבישולים שלנו. המלון ממוקם ברחוב 50 על שדרה מספר 3, מרכזי מאד וקרוב לתחנת סאבווי ולמקומות המרכזיים בהליכה.

איך? את הטיסות סגרתי בקונקשן עצמאי, עם וויזאייר לרומא בעלות של 68 יורו לאדם, ומרומא יש חברת לואו קוסט טרנס אטלנטית בשם Norse, נורווגית, שטסה לניו יורק, לוס אנג'לס ומיאמי. נראה לי גם לבנגקוק, אולי לפעם הבאה... בדקתי איפה התאריכים הזולים שיתאימו לי לקונקשן. המחיר עלה הלוך ושוב לאדם 220 דולר כולל בחירת מקומות. המקומות אגב, ייקרו דרמטית את המחיר בכ40 דולר לאדם, אולם לא מצאתי מידע על הרגלי ההושבה וההפרדה של נורס, ולא רצינו לקחת סיכון של טיסה ארוכה כשהילדים לבד. טסים לבד? או טסים רק מבוגרים? ותרו על הכסאות ותראו ישועות. הטיסה של נורס כוללת תיק גב קטן (כמו זה לדוגמא), וטרולי במידות סטנדרטיות של חברות לואו קוסט. בוויז הוספנו שני טרולי להלוך ושלושה לחזור (כי קניות וזה) באמצעות תוספת Priority, ותכלס פוצצנו את הטרולים בהלוך בחטיפים ואוכל שיהיו לטיסות, ובחזור בקניות. 

מתי? נובמבר. נכון, האטרקציות המרכזיות במזרח ארה"ב (שייט במפלי הניאגרה, אלף האיים, פארקי שעשועים וכו' וכדו' ועוד) נסגרים כבר באוקטובר. נובמבר הוא שיא המחוץ לעונה מהבחינה הזו. אבל הטיסות זולות, תמיד יש מה לעשות, והשלכת, הו השלכת. מזרח ארה"ב עוטה שמלת שלכת שמתפוצצת בשלל גוונים - צהוב, כתום, אדום, סגול. מחזה מדהים. לפני כמה שנים נסעתי (לבד) לצפות בשלכת הזו בAcadia park במיין ובכל אזור ניו אינגלנד. שמחתי שהילדים שלי זוכים לראות את המחזה הזה הפעם, אם כי משום מה הם העדיפו את הטאבלטים שלהם רוב הזמן…

נוסף על האטרקציות הסגורות מחוץ לעונה, נפלנו גם על government shutdown. בגדול, כל מה שמקבל מימון ממשלתי סגור, עובדי הממשלה לא מקבלים שכר, וכל זה בגלל שהדמוקרטים והרפובליקנים רבים על התקציב. כאשר מתכננים טיול בעלות נמוכה בארה"ב, חלק מהאטרקציות הם מוזיאונים ממשלתיים, ובוושינגטון יש לא מעט כאלה, מוצלחים, וחינמיים לחלוטין - כמו מוזיאון החלל והתעופה ומוזיאון הטבע של הסמית'סוניאן, וכמו המדפיס הממשלתי. בתכנון המקורי, הם היוו חלק ניכר מהחיסכון בטיול שלנו, היה אמור להיות לנו אפילו סיור מודרך ע"י אחד הסנאטורים של פלורידה בעצמו (תראו אותנו שועי עולם שכמותנו) בקפיטול, אך לצערנו הוא בוטל, והכל היה סגור. כאשר אתם מתכננים טיול לאזור הזה - קחו בחשבון את האטרקציות החינמיות.

אבל אנחנו לא כאלה שמתייאשים מהר, אז הכנו תוכניות חלופיות, שבמקור הן יקרות יותר, אבל הצלחנו להפחית משמעותית את העלויות. במקום מוזיאון התעופה והחלל בוושינגטון, ביקרנו במוזיאון האינטרפיד בניו יורק (ובחינם). במקום מוזיאון הטבע, ביקרנו במקבילה שלו בניו יורק. כמובן שלא שילמנו מחיר מלא:) תמשיכו לקרוא ותדעו גם אתם איך להוזיל את עלויות האטרקציות.

נסענו לרומא בקונקשן עצמאי, על הסיכונים והסיכויים של מהלך כזה קראו כאן, ולאחר חמש שעות של בילוי מרגש בשדה התעופה ברומא, עלינו על טיסת לואו קוסט טרנס אטלנטית שמתבררת כחלופה נוחה במיוחד. אמנם אין אוכל בטיסה (אפשר להזמין אם תתעקשו), אבל הטיסה היא טיסת לילה נוחה, שיוצאת ב19:00 בערב שעון רומא  ונוחתת ב22:30 שעון ניו יורק. המטוס הוא דרימליינר חדיש, עם חלונות גדולים, ומסכי בידור, אלא שעל מנת להשתמש במסכים תידרשו לחבר אוזניות פשוטות, כאלה שעולות שלושה שקלים במקסטוק, אבל אם שכחתם תוכלו לרכוש מצוות הדיילים במחיר שווה לכל נפש של 15 דולר… אחרי חצי שעה שהילדים התרגשו וחקרו את המסכים, טעמו איזה חטיף, הם נרדמו עד לנחיתה. מצויין. בחזור, כדי להתרגל בחזרה לשעות, בחרנו להשאר יום וחצי ברומא, ועל הדרך לטייל קצת ביעד האהוב (אנחנו אוהבים את האוטובוסים drop on drop off  כשיש לנו מעט זמן לטייל באזור מסוים, ברומא זה אפילו פחות יקר ממקומות אחרים). כאמור מעלה, הטיסה בנורס כוללת תיק גב ללא הגבלת משקל וטרולי המוגבל לעד עשרה ק"ג. אין צ'ק אין מקוון מה שאומר שחייבים להתייצב בדלפק הצ'ק אין ושם מודדים את הכבודה שלכם וגם שוקלים אותה, ואם הכל תקין הכבודה תסומן בהתאם. אל תחרגו, קחו עמכם משקל יד קטן, זה יעזור, הם מקפידים. כמובן, שכדי לעבור בדלפק אתם נדרשים לעבור ביקורת דרכונים ולאחר מכן לעבור לאולם ההמראות ולבצע בידוק מחדש.

עם הנחיתה בניו יורק, הדבר החכם לעשות היה לקחת רכב ולצאת כמה שיותר רחוק מהעיר על הדרך לכיוון וושינגטון, כדי להמלט מאימת הפקקים הצפויים בבוקר. לקחנו את הAir train  של נמל התעופה לאזור הרכבים השכורים, שם פגשנו חב"דניקים חמודים שהזמינו אותנו לסעודת שבת אצלם בבית בברוקלין. עוד לא נחתנו כבר ניו יורק היהודית מתגלית אלינו... דחינו את ההזמנה בנימוס, אספנו את הרכב ונסענו לכיוון כללי דלאוור, שם אין מסים, ויש אפל סטור… אם כבר לעשות טריידאין על האייפון המתיישן שלי, שיהיה בלי מסים… עד דלאוור נסענו כדי להחליף את האייפון, רק כדי לגלות תוך כדי שאושר עד החליטו לשבור את השוק ולמכור אייפון במחירי אמריקה. ואחריהם ויקטורי. בקיצור, מלחמת האייפונים. היה לנו חרבות ברזל, עם כלביא, ועכשיו מלחמת האייפונים הראשונה. אין שקט בישראל, פשוט אין שקט.

לאחר כשעה ורבע של נסיעה התעייפנו ועצרנו באיסט-ברונסוויק בניו ג'רזי כדי להעביר את הלילה. בבוקר, גילינו שהמלון נמצא על מרכז מסחרי עם סופר כשר. הצטיידנו והמשכנו לוושינגטון דרך אפל סטור דלאוור כמובן…

בשעות הצהריים המאוחרות הגענו לוושינגטון, שם פגשנו את בני הדודים שלנו שעשו דרך דומה לשלנו במשכה, כחמש עשרה שעות, רק בנהיגה, ממיאמי. התמקמנו בבית ששכרנו, תוך כדי שגילינו שוושינגטון היא אחד ממוקדי הפשע הגדולים בארה"ב ונחשבת לא מי יודע מה בטוחה בלילה. אנחנו דווקא הרגשנו מאד בטוחים - כל בוקר וכל ערב הבית בו שהינו היה מוקף בניידות משטרה... חוויה מעניינת. יצאנו לאיזו מסעדה כשרה בדאונטאון, בה זכינו לאכול אוכל יהודי סטריאוטיפי, כשר, ותפל מאד, כמו כל האוכל היהודי האמריקאי. עשו לעצמכם טובה, אל תאכלו במסעדות יהודיות, או כאלה עם שם יהודי באמריקה.  טיפ לחיים.

כאמור, נפלנו על Government shutdown, אז וושינגטון פחות היתה רלוונטית. הייתה תקווה מסוימת שבימים הקרובים הכל יסתדר, תקווה שנגוזה מהר מאד, ולכן נסענו צפונה לאזור הכפרי של פנסילבניה, שם חיים להם בני האמיש, שזה סוג של חרדים אמריקאים נוצרים עובדי אדמה. נוסעים להם בכרכרות, מעבדים עורות, ומגדלים בעלי חיים בחוות מפוזרות. בחוות האלה אגב, אפשר למצוא גלידות מצוינות שהם מייצרים. בעיירה Strasburg עלינו על רכבת קיטור עתיקה, אם אתם עוקבים כאן בבלוג אתם יודעם שאנחנו חובבי רכבות, וככל שהן יותר ישנות מה טוב, מסלול היסטורי של כ45 דקות הלוך ושוב דרך השדות של האמיש, בנוף השלכת האדום כתום המטריף של פנסילבניה בסתיו. המדריך הקולי ברכבת מתגאה שממש ברכבת הזו הובלה גופתו של אברהם לינקולן שנרצח בוושינגטון. לא פחות. אנחנו נשארנו בחיים, והצפנו עוד לכיוון לנקסטר, שם ביקרנו במרכז המבקרים של הרשי, כן כן האלה של השוקולד. במרכז המבקרים יש אטרקציה חינמית ומצוינת לילדים - מתקן עם קרוניות רכבת שעושה סיבוב במפעל השוקולד ומסביר על תהליך ייצור השוקולד. האטרקציה חינמית, ומסתיימת בחנות ענקית של שוקולדים ומוצרי הרשי ממותגים. בסיום הנסיעה מקבלים גם שוקולד קטן מתנה.

את היום הזה סגרנו בפיצריה כשרה בבולטימור, ושוב, טיפ נוסף לחיים - כשאתם כבר כן אוכלים במסעדות כשרות בארה"ב, תגיעו נטולי ציפיות.

וושינגטון, אבל בלי חינמים

אז מוזיאונים חינמיים אין לנו, אבל את היום פתחנו בנסיעה דרך נופי שלכת מטריפים לאחוזתו של ג'ורג' וושינגטון - מאונט ורנון, שבוירג'יניה. המקום הוא מעין מוזיאון חי לתקופה שהיתה פעם - עבדים, נפחות ברזל מסורתית, בעלי חיים. חוויתי מאוד, מלמד ומעשיר לילדים. העובדים לבושים במיטב מחלצות מלחמת האזרחים של ארה"ב, ומכניסים היטב לרוח התקופה. האחוזה עצמה מרשימה, ואחד המבנים המרכזיים מזכיר, ובכן, אתר פולני שמוכר מאד לכל ישראלי, אבל אולי זה רק בראש שלי. שפטו אתם לפי התמונה מטה.

כאן המקום לציין שבכל המקומות שבדקנו באזור וושינגטון ובכלל בארה"ב, ניתנת הנחה למלווים עבור ילדים עם מוגבלות, וכן ליוצאי צבא. רק מה, לא כתוב איזה צבא, ובכל מקום בו ציינו שאשתי ואני שירתנו בצבא ההגנה לישראל - תמיד קיבלנו את ההנחה. נסו ותיהנו.

לאחר הביקור במאונט ורנון, סעדנו את ליבנו במסעדה טבעונית באלכסנדירה וירג'יניה, הרבה יותר טוב מהמסעדות הכשרות, ונסענו חזרה לדאונטאון וושינגטון לביקור במוזיאון הריגול - Spy museum, מוזיאון פרטי ולכן הוא היה פתוח. לא ברור למה היינו צריכים לנסוע עד וושינגטון כדי להיכנס למוזיאון המוסד והשב"כ. בחיי, לפחות חצי מהמוצגים מוקדשים למוסד ולShin Bet שזה השב"כ כמובן. הסרט המרכזי מוקדש לסיפורו של מסעב יוסוף ולמפעילו גונן בן יצחק. המון מוצגים ממחישים את השיתוף בין גופי המודיעין האמריקאיים והישראליים. אמנם אנחנו כתם קטן במפת העולם, אבל אנחנו כנראה ממש משמעותיים. ממש ממש משמעותיים. בכניסה למוזיאון מקבלים כרטיס אישי עם QR CODE, אותו סורקים בעמדות מחשב ייעודיות, ובכל אזור במוזיאון מקבלים משימה אחרת - יצירת שם קוד, יצירת זהות בדויה, הסלקת אמצעי ריגול בחפצים יומיומיים, וגם מחולל AI שמצלם אותך והופך את המראה שלך למרגל. נחמד מאד, אבל פחות לילדים קטנים או כאלה שהאנגלית שלהם לא משהו. אם היינו הולכים רק אשתי ואני היינו נהנים מאד. עם ילדים שאינם דוברי אנגלית - ותרו.

את שעות אחר הצהריים בילינו בNational mall המוכר של וושינגטון, על שלל אנדרטאותיו.

בבוקר המחרת, השלמנו ביקור חברי אצל דונלד בבית הלבן. לבית הלבן שני צדדים, מומלץ להגיע לצד האחורי דרך רחוב H, שם רואים את המקום מקרוב יותר. סמוך למקום, בVermont Ave, מתקיים שוק אוכל ואומנות מקומי, נחמד להסתובב שם. עוד אנחנו יושבים על הגדר של הבית הלבן, קפץ לי עדכון שגרוק הוציא עדכון למחולל סרטוני הAI שלו, כמובן שהייתי חייב לנסות, ואתם מוזמנים לצפות במזכרת מהמפגש המרגש: 

לאחר שנפרדנו מבני משפחתנו שיצאו חזרה לפלורידה, יצאנו אט לכיוון ניו יורק, אליה הגענו לעת ערב, לאחר עצירת הצטיידות לשבת ולשאר השבוע בוולמארט.

מה לא נכתב על ניו יורק? אני מאד אוהב אותה, הצלע אזרחית שלה, ורצינו שגם הילדים יחוו אותה. רק מה? ניו יורק סופר יקרה. שהייה - יקרה. אוכל - יקר. אטרקציות - פסיכי לגמרי. אז איך עושים ניו יורק בלואו קוסט? להלן הקסם.

הגענו לעת ערב למלון שלנו. חיפשנו מלון באזור המידטאון, כזה שיהיה מספיק מרכזי כדי לנצל את השבת לטיול איפה שאפשר, וחיפשנו גם חדר עם מטבח\ון שיאפשר לנו לבשל לעצמנו ארוחות, בעיקר לשבת. כאמור, המלונות בניו יורק סופר יקרים, וגם אז אתה מקבל במקרה הטוב חדר קטנטן. על מטבח אין מה לדבר. אחרי חיפושים רבים, מצאנו את המקום המושלם - מיקום ברחוב חמישים על השדרה השלישית, סוויטה מרווחת עם שלוש מיטות זוגיות, ומטבח שמצויד במקרר, כיריים, מיקרוגל וכלי מטבח (שהכשרנו) - מלון The fifty sonesta. מומלץ ממש. אה, וגם המחיר היה בסדר. ניו יורק אמנם, אבל 8200 שקלים לשישה לילות עבור חמישה אנשים, כולל ארוחת בוקר, והמלון נותן גם עשרה דולר ליום לחדר ל"בזבוז" על חטיפים בדוכן שבקבלה. הילדים ניצלו אותם היטב. בנוסף, המלון יקבל עבורכם עד שלוש חבילות מאמזון ללא תשלום, אם כי ממש מעבר לבלוק יש Amazon grocery עם נקודת איסוף. בקיצור, תרשמו לשהות הבאה שלכם בניו יורק.

המלון קרוב בהליכה לכל האטרקציות המרכזיות של המידטאון, ולסנטרל פארק. קלאסי לשבת. 

בערב הגעתנו, החזרתי את הרכב בסניף אוויס במנהטן, ולאחר צעידה קלה למלון והתארגנות בחדר, יצאנו לכבוש את העיר. ניו יורק, כידוע, מתחילה את היום שלה בלילה. איך שמחשיך, מאות אלפי אנשים עושים את צעדיהם לכיכר השוקקת - טיימס סקוור, המוארת בשלל הניאונים שלה. אחת ההוצאות שהיו הכי שוות בטיול לדעתי (ותודה לגולשת האלמונית באחת מקבוצות הפייסבוק ששיתפה, וכולם ירדו עליה שחבל על הכסף) היא הצלמים בטיימס סקוור. הכיכר מלאה בצלמים שעונדים על צווארם אייפד גדול, וחמושים במצלמה מקצועית. עבור עשרה דולר הם יעשו לכם תמונה משפחתית מקצועית, ובעשרים דולר תקבלו שלוש כאלה. לדעתנו שווה לאללה. האייפון 17 פרו שנקנה ללא מסים בדלאוור הרחוקה לא הוציא תמונות כאלה, מה גם שקשה למצוא מישהו שאפשר לסמוך עליו שיצלם טוב, וגם לא יברח לך עם הטלפון…

סמוך לכיכר טיימס, ברחוב 42, נמצאת החנות המרשימה בעולם. לא שוורץ, לא M&M, אלא TM:RO. נכנסנו לשם בטעות שהשתלמה. החנות היא מעין חלון ראווה לטכנולוגיות של המחר, אבל בכל תחום - ממכשירי טיפוח ויופי (מדפסת קעקועים. מגניב!!), מכשירי AI לכיס, אוזניות מתרגמות, סימולטורי טיסה ונסיעה (אפשר להתנסות!), רובוטים, ועוד. בכניסה לחנות מקבל את פניך רובוט-כלב ידידותי שנותן יד ומגיב לפקודות. אטרקציה, חינמית, אל תפספסו. 

אגב, לגבי החנות של M&M, נכון, נחמד לרכוש מרצ' וגם סוכריות בתפזורת, אבל יקר. בטארגט של רחוב 42 תקנו חבילות משפחתיות של סוכריות M&M ברבע מחיר. 

ביום למחרת, עשינו סיבוב היכרות קלאסי של אתרים מרשימים בעיר - ספריית העיר ניו יורק בבראיינט פארק, שהתקשט כולו לכבוד חג המולד וחובק עשרות דוכני אמנות קטנים (קסום ביום וגם בלילה, בלילה מפוצץ) ובמשטח החלקרח מגניב (יש שלושה - בראיינט פארק הוא הזול שבהם. רוקפלר סנטר היקר שבהם, ויש גם אחד בסנטרל פארק. הילדים ממש רצו, אבל מניסיון עבר כואב של החלקה ושבירת יד בטיול - מנענו מהם את הכיף הזה, כדי לא להיקלע להרפתקאות מיותרות. נשאיר את זה לחולון… שזה גם יותר זול, וגם זה חו"ל בקטנה. חו"לון למתקשים), חנות הצעצועים של שוורץ, החנות של נינטנדו ברוקפלר סנטר, תחנת גרנד סנטרל, רחוב 34 והאמפייר סטייט, ועד ליוניון סקוור ובניין פלאטאיירון שבשיפוצים. טיול נינוח בעיר. לאחר מכן שבנו להכנת השבת במלון, ויצאנו לעוד סיבוב בערב.

שבת עצמה היתה מאד עמוסה. התחלנו את היום במוזיאון האינטרפיד, נושאת מטוסים שיצאה משירות, וכיום משמשת כמוזיאון. אפשר להכנס לספינה וללמוד על חיי המלחים, לסייר בתצוגת מטוסי קרב (אפילו כפיר ישראלי. הכל יהודי וישראלי בניו יורק. זה מוטיב חוזר), וכן להכנס לצוללת גרעינית אמיתית. העלות למבוגר 38 דולר ולילד 32 דולר. יקר להחריד, אלא מה - פעמיים בשנה, בשבת בבוקר, המקום נפתח בתצורה של Early opening, עבור משפחות של ילדים עם הפרעות חושיות (AKA = על הרצף האוטיסטי). הרעיון הוא לאפשר פתיחה שקטה, בלי המוני מבקרים שיכולים להלחיץ את הילדים האלה, ועם מגוון פעילויות מיוחדות שהצוות מפעיל - פיזור של חישוקים ומתקני ספורט להוצאת מרץ, פתיחת אזור טיפוס על חלק מהמוצגים, יצירה וכו'. הכניסה לילד+ עד שמונה מלווים ללא תשלום, ואחר כך מותר להמשיך לחקור את המוזיאון עם כל הקהל. זכינו, ואנחנו הורים לילד מתוק על הרצף, אז נרשמנו לתוכנית שיצאה בדיוק בשבת אותה בילינו במנהטן. הסברנו להם שאנו שומרי שבת, וחוץ מלתאם את הכניסה מראש ללא סריקת כרטיס, הם גם הכינו עבור הילדים שלנו עבודת יצירה שאינה מחללת שבת - בלי טושים, צבעים או הרכבה. ממש יצאו מגדרם כדי להתחשב, צוות מקסים. הצוות סיפר שהוא מחכה לשתי השבתות האלה בשנה, כי זה מאד מרגש. בסך הכל היו תשעה ילדים ומשפחותיהם בכל המוזיאון הענק הזה - זו חוויה אחרת לחקור כך מוזיאון.

לאחר מכן צעדנו לפגוש את גיסנו (וגיסתנו, לא מקפחים אף אחד ואף אחת) בגן החיות של הסנטרל פארק. גם כאן, המחיר כ-16 דולר כניסה, ניתן לרכוש כרטיסים מראש, ואם אתה תושב ניו יורק (כמו גיסנו) אתה יכול להזמין כרטיסים לך ולאורחיך כמה שתרצה, ולשלם כמה שתרצה. כן, גם 1$ בלבד. הסיפור הזה נכון לכל המוזיאונים בניו יורק, וכך גם נכנסנו למוזיאון המט לראות קצת מומיות ופסלים יווניים אחרי טיול בשלכת המדהימה של הסנטרל פארק בשבת אחר הצהריים, ובהמשך השבוע למוזיאון ההיסטוריה של הטבע. מחיר קטלוגי של שניהם מעל 30$ לכרטיס (במט ילדים עד גיל 12 נכנסים חינם). בקיצור, אמצו לכם תושב ניו יורקי (והוא לא חייבלהיות תושב מנהטן כמובן. כל NYC).

ברודווי זה פאסה, לכו על קרקס

במוצ"ש מיהרנו חזרה למלון להתארגנות זריזה, ובשעה 19:30 כבר עשינו דרכנו לאזור הטיימס סקוור לצפייה במחזמר ברודווי אלאדין. זו, לדוגמא, אטרציה לא חינמית בכלל, ואפילו מאד יקרה, מה גם שאת זה הזמנתי מראש כדי שלא נגיע למצב שאין לנו כרטיסים להצגה. זכרתי את הצגות הברודווי שהייתי בהן בעבר כשיא של הביקור, וגם הילדים נורא התרגשו, אממה, עשר דקות אחרי תחילת ההצגה, כולם נרדמו... אולי הם היו עייפים מהיום העמוס, אבל ההצגה באמת היתה משעממת...

אשתי ואני שרדנו עוד איזה שעה ונכנסנו גם כן לתוק מתקדם. תקשיבו, ההצגה הזו יכלה להגמר בשעה, במקום זה מורחים אותה לשעתיים וחצי. הג'יני ממש מצחיק, אבל יתר ההצגה פשוט מלאה. כנראה שאנחנו לא לבד בתחושה הזו כי אחרי ההפסקה המון מקומות היו ריקים כי הרבה פשוט חתכו. גם הקטע של הריחוף על המרבד קורה רק בשטח הבמה, ולא מעל הקהל. חבל ברודווי, יכלתם להשקיע יותר… תלמדו מהמקבילה שלכם בווסט אנד, שם מרחפים מעל הקהל (בבחזרה לעתיד לדוגמא). אם בכל זאת החלטתם ללכת להצגת ברודווי, היעזרו באתר הזה, בו אנשים רנדומליים לגמרי מעלים תמונה מהמקום בו הם ישבו, כך שתוכלו לוודא שרואים את הבמה בצורה טובה גם בכרטיסים הזולים טרם תבחרו את המקומות.

דעתנו - עם ילדים, מיותר לחלוטין, ומדובר באחת ההוצאות הגבוהות ביותר למשפחה בניו יורק - 480 דולר.

אז ברודווי פחות, אבל מה כן? או. אז את בוקר יום ראשון פתחנו בהליכה כיפית ללינקולן סנטר, שם מוקם בין נובמבר לפברואר אוהל קרקס - Big Apple Circus. לכאורה, נו, עוד קרקס. אז זהו שלא. מדובר במופע של שעתיים+, של מיטב אומני הקרקס - לולינים, פעלולנים, ליצן שמשתף את הקהל (קורע מצחוק), ואפילו כלבים שיודעים לרכוב על קורקינט, לרקוד, לקפוץ, ומה לא. והכל תוך כדי ליווי של תזמורת קרקס חיה, שזה קסם בפני עצמו.

הילדים עפו על זה, אנחנו עפנו על זה, וזו החוויה הכי זכורה מהטיול. המחיר לכרטיס במקומות הפחות אטרקטיביים הוא 36 דולר כולל מסים, פחות מחצי מחיר של מחזה ברודווי, וכמה דקות לפני תחילת ההופעה שאלנו את הסדרנים האם ניתן לעבור למקומות הטובים שלא יושב בהם אף אחד, ונענינו בחיוב. כמובן שמימיננו ומשמאלנו ישבו ישראלים שגם הם, ובכן, פשוט שאלו את הסדרנים. מיותר לציין שאף אמריקאי שורשי לא העז לשאול או לעבור. בוקים. בקיצור, ממש ממש, ועוד פעם ממש, שווה. ותרו על ברודווי, לכו להופעת קרקס ביג אפל, אם הגעתם בתקופה שהוא פועל.

בהמשך היום היה לנו (עוד) מפגש משפחתי נחמד באפר איסט סייד, אצל דוד של הצלע, ומשם ירדנו למנהטן תחתית לסיור באתר הזיכרון, ולבאטרי פארק שם לקחנו את המעבורת החינמית (כמובן!) לסטטן איילנד, ממנה ניתן לצפות בפסל החירות בצורה טובה. 

את יום שני פתחנו באטרקציה יקרה וחדשה - Summit One Vanderbilt, בבניין ונדרבילט שמעל גרנד סנטרל. מדובר בתצפית מאד מיוחדת, ואחרי ביקורים בעבר בתצפית האמפייר סטייט והטופ אוף דה רוק, ומחקר לגבי התצפית של מגדל החירות ושל הEdge  בהדסון יארד, הבנו שהיא שווה את הכסף והיא התצפית הטובה בניו יורק. אכן לא התאכזבנו. המחיר יחסית יקר, כ50 דולר לאדם, אולם מסתבר שהביימי הזה שאתם מקבלים כשי לחג ואין לכם מה לעשות איתו - תקף באטרקציות בניו יורק, או בכלל לעולם. ביימי יצרו שת"פ עם Get your guide וניתן להזמין כרטיסים לאטרקציות ולשלם בביימי. לכו על זה. ועדיין לא הצלחתי להיפטר מכל הביימי שצברתי. פשוט אי אפשר להיפטר מהדבר הזה. צרות של עשירים.

את המשך היום תכננו להעביר בטיול לLittle Island ובהייליין, אבל התחיל גשם כבד. אחרי מספר ימים שהשמש של ניו יורק האירה לנו פנים פתאום גשם. כבד.

מצאנו מחסה ב"אטרקציה" נוספת. זוכרים את המבשלת קפה של סטארבקס במילאנו מהטיול הזה? אז יש כזו גם בניו יורק. חוץ מלשתות משקה חם כשבחוץ גשם, הסניף של סטרבאקס בצ'לסי ברחוב 15 על השדרה ה9, ממש לא רחוק מעלייה להייליין, הוא גם Roastery, עם מכונות ענקיות של קליית קפה ופס אריזה.  במרכז הסניף יש מכונת קלייה ענקית, והחלל כולו מרושת בצינורות ששולחים את פולי הקפה ממקום למקום - מהשקים, דרך הדוד, מכונת הקלייה, ועד לאריזות הואקום. מרשים לילדים ומבוגרים כאחד, ותכל'ס - עוד אטרקציה חינמית לילדים, עוד כוס קפה למבוגרים. מה שכן, לא תמיד מכונות הקלייה הענקיות עובדות, ואז זה סתם עוד סניף של סטרבאקס...

עצרנו במזנון, דוד של מעין בא לבקר אותנו והזמין לנו את כל התפריט של אייל שני, כך שרעבים לא נשארנו.

למחרת בבוקר כבר היה שלג. נובמבר, מוקדם בנובמבר, כן? אז שלג. הילדים כמובן התלהבו(תכל'ס גם אנחנו), הסתובבנו קצת בחוץ בשלג, עשינו סיבוב במחיר של תחב"צ לתצפית נחמדה ברכבל של רוזוולט איילנד - רכבל נחמד וקצר שמשמש כתחבורה ציבורית, אבל עם נוף יפה לאיסט ריבר, וזו גם אטרקציה שווה לילדים, וזולה. הקדשנו מספר שעות למוזיאון הטבע הניו יורקי והמשכנו לריברדייל לבקר משפחה. זה היה ביום שממדני לקח את הבחירות. טיפסנו על גג הבנין של גיסנו, וזה מה שראינו (כן, גרוק סייע קצת):