יש לי מתבגרת בבית. חוץ מטריקת דלתות ספורדית, צעקות רנדומליות, ודרישות מוגזמות כמו ״אבא אני צריכה כסף״ זה בא לידי ביטוי גם בתחומי ענין מרתקים כגון זארה, יוניקלו, H&M ועוד כל מיני קללות כאלה ואחרות. אני זוכר את הגיל הזה - גם אני בזמנו רדפתי אחרי מותגי עילית כגון אדיבס ולי חאפר. אבל היום, אני בעיקר אוהב הרים, נופים ורכבות. מת על רכבות.
במסגרת סדרת שיפור זמן איכות עם אבא שהיה הרבה במילואים ובעבודה, אני נוסע לבד עם כל ילד בנפרד לטיול שלפי העדפתו. הילד אמון על התקציב והתכנון, בסיוע שלי כמובן. אה, ובמימון שלי כמובן…
מעבר לעמידה בתקציב שהוגדר, יש עוד תנאי אחד - לראות את האחר ולשלב בטיול תכנים גם עבורו. האחר, למקרה שתהיתם, הוא אני. גם האחר, גם הגורם המממן, וגם הגורם המאשר. כמה נוח.
אז איך משלבים קניות והופעה של להקה אהובה יחד עם טבע ורכבות? מגיעים למילאנו עם טיול ליום אחד לשוויץ. האמינו לי, זה אפשרי - ואפילו בלי לפשוט רגל!
יום ראשון - טיסה
טיסת וויז היומית למילאנו יוצאת בשעה שבע בערב, מה שאומר שהנחיתה במילאנו (שעה אחת אחורה) היא בסביבות 23 בלילה, אם לא היה לכם עיכוב. נחתנו בשעות הערב המאוחרות במילאנו מלפנסה, והשאלה הגורלית התעוררה: איך מגיעים למרכז העיר? השעות הלילה יש שתי אפשרויות:
האפשרות הנוחה - מונית ב-100 יורו. רק מה, זה כמו התקציב לפריימרק שהוקצה לליידי.
האפשרות החכמה (והזולה כמובן) - רכבת מלפנסה אקספרס עד תחנת Cadorna, משם מטרו שפעיל במתכונת מצומצמת כל הלילה. הרכבת עולה 13 יורו למבוגר (ו6.5 לילד עד גיל 14) ולוקחת בערך חצי שעה - ארבעים דקות. רכבות לCadorna יש אחת לשעה בלילה.
יש גם אוטובוסים לעיר אחת לשעה בלילה, שמגיעים לתחנה המרכזית Centrale.
איפה לישון?
הרבה מלונות זולים נמצאים ליד תחנת הרכבת המרכזית - Centrale, וכאמור, יש לשם אוטובוסים לאורך הלילה משדה התעופה, אבל האמת? לא הכי נעים להסתובב שם בלילה. אנחנו בחרנו ב-Corso Como 9 - דירת גג קטנטנה שנמצאת בדיוק במקום הנכון:
- קרובה לתחנת מטרו גריבלדי (משם רכבת ישירה לשדה התעופה בשעות היום, משם גם יצא הטיול שלנו לשוויץ)
- רחוב עם חנויות, מסעדות וברים ששוקק חיים עד אמצע הלילה (מה שאומר שבטוח שם בהגעה לילית)
- הליכה קצרה לרובע בררה, למרכז העיר, וממד על מרכז העסקים החדש של מילאנו - אזור טרנדי עם מגדלים גבוהים, חנויות ומסעדות
אופיר כבר התחילה לתכנן את הקניות למחרתיים בזמן שאני עוד עולה במדרגות עם התיקים..
יום שני: ברנינה אקספרס - כשהטבע גובר על הקניות (לפחות ליום אחד)
השכמה בשעה 6:00 (כן, חופשה, שש בבוקר. לא באנו ליהנות) לטיול מאורגן לשוויץ שיוצא ב-7:00 מתחנת גריבלדי, חמש דקות הליכה מהדירה, שם יש גם בתי קפה שניתן למצוא משהו טבעוני עם הקפה של הבוקר. פוגשים את אידה המדריכה המקסימה שמובילה אותנו לאוטובוס ומסבירה על מילאנו וההיסטוריה שלה. האוטובוס לוקח אותנו צפונה דרך אגם קומו - מהנופים היפים שבצפון איטליה, עם וילות מפוארות, הרים מכוסי שלג ברקע ומים כחולים שאין דברים כאלה.
לאחר שעה וחצי של נסיעה והסברים עוצרים לארוחת בוקר ושירותים בעיירה Colico. במתחם יש מסעדה וחנות מזכרות, במסעדה לא ניתן למצוא שום דבר טבעוני אז שומרי כשרות - נא להתארגן בהתאם. אחרי כשעה וחצי נוספות של נסיעה בנופי צפון איטליה ושוויץ עוצרי הנשימה, מגיעים לעיירה סנט מוריץ - העיר הגבוהה והמפוארת של שוויץ.
הרכבת יוצאת בשעה 12:48, כך שיש לנו כשעה וחצי להסתובב בעיירה, לאכול, ולהתכונן לשיא הטיול - הנסיעה ברכבת ברנינה אקספרס שנמשכת כארבע שעות.
ברנינה אקספרס
הברנינה אקספרס היא רכבת נוף במסילה צרה עם קרונות פנורמיים שמופעלת על ידי חברת הרכבות השוויצריות (Rhätische Bahn) בין Chur בשוויץ לTirano בצפון איטליה. המסלול הוא באורך 122 ק"מ, עובר דרך 55 מנהרות ו-196 גשרים, וחלק ניכר מהמסע הוא על מסילת רכבת שהיא אתר מורשת עולמי של אונסק"ו.
אנחנו נסענו במקטע שבין סנט מוריץ בשוויץ לטיראנו באיטליה, שבו הרכבת חוצה נופים מגוונים בתוך שעות ספורות: מעמקים ירוקים, דרך קרחונים ואגמים קפואים, כפרים ציוריים, טירות מרשימות ועד מעברי הרים עוצרי נשימה. הרכבת הזו לוקחת אותנו במסע מסחרר דרך המגוון הכי מדהים של נופים שיש לשוויץ להציע - כחובב טיולי רכבות מושבע חלמתי הרבה זמן לעשות את הטיול הזה, אבל בכל הביקורים באזור צפון איטליה ושוויץ בני המשפחה לא ממש זרמו… הפעם כרכתי את הטיול בעסקת חבילה - אופיר, רוצה שופינג טרנדי והופעה של להקה אהובה? המחיר - לבלות יום שלם עם אבא באוטובוס ורכבת.
למרות הקיטור הראשוני (ראיתם מה עשיתי כאן?! קיטור, רכבת.. חח מה לעשות, זה בלוג שנכתב על ידי אבא), אופיר הודתה בסוף שהיה שווה, ואפילו לא הייתי צריך להוציא את ההודאה באיומים ותכסיסי חקירה. עם זאת, עדיין היא חיפשה את סניף H&M המקומי בטיראנו...
ירדנו מהרכבת בטיראנו לא לפני שהרכבת עשתה סיבוב מרהיב של 360 מעלות על אקוודוקט, עוד אחד מפלאי ההנדסה השוויצרית, שאיפשר לי לתפוס את הרכבת בתמונה פוטוגנית במיוחד. בטיראנו, עיירה איטלקית קטנה וחמודה בגבול שוויץ-איטליה, קיבלנו זמן חופשי קצר לקפה איטלקי אמיתי ו... איך לא, שופינג… פיצוי הולם לאופיר לבזבוז הזמן שהיה היום מבחינתה. מה כבר עשינו? ראינו כמה פלאי עולם ואתרי מורשת של אונסק״ו? נו שויין.
חזרנו למילאנו סביב 18:00, עייפים אבל מרוגשים מהחוויה.
אחרי יום מתיש, הלכנו ל-Flower Burger - רשת מקומית איטלקית שמתמחה בהמבורגרים טבעוניים צבעוניים ומדהימים שגילינו בטיול קודם באיטליה באפליקציית הפרה השמחה. צבעוני וטבעוני! זה המקום שאנחנו תמיד מחפשים בכל עיר באיטליה! ההמבורגרים שלהם בצבעים (ורוד, ירוק, סגול) לא רק אינסטגרמיים לאללה - הם גם טעימים ממש, והמחירים סבירים ביותר, כ-8-12 יורו למנה.
יום שלישי: מילאנו - שופינג, הרגע לו כולם חיכו (חוץ ממני)
בבוקר נסענו בטראם למרכז מילאנו לאטרקציה המרכזית הדואומו.
במילאנו, ילדים עד גיל 14 נוסעים בתחב״צ בחינם עם מבוגר מלווה. רכשנו עבורי כרטיס חופשי יומי בשבעה יורו, שתקף לכל אמצעי התחבורה הציבורית בעיר. הרכישה התבצעה דרך אפליקציית ATM Milano בקלות. בכל אמצעי תחבורה נדרש לתקף את הנסיעה דרך האפליקציה. בלחיצה פשוטה האפליקציה מפיקה QR code אותו סורקים במכשירים ייעודיים בכניסה למטרו. בטראמים, לא מצאנו איפה לסרוק, אז פשוט תיקפתי, ולו היה מגיע פקח עיינתי מציג לו את הקוד. לא הגיע פקח, אז אני לא יודע אם זה מה שנדרש לעשות…
הדואומו של מילאנו
הדואומו של מילאנו היא יצירת אמנות גותית מדהימה. הבניין הוא הכנסייה השנייה הגדולה ביותר באיטליה (הראשונה, אם תהיתם, היא כנסיית פטרוס הקדוש ברומא. תודה צ׳אטGPT) ואחת הגדולות בעולם. באמת מקום מרשים.
בדרך כלל אנחנו לא נכנסים לכנסיות, אבל בדואומו ניתן לעלות על הגג לתצפית מרהיבה על העיר גם מבלי להיכנס לכנסייה עצמה. התצפית פתוחה מדי יום מ-9:00 עד 19:00, וצריך להזמין כרטיסים מראש באתר. עלינו לגג תמורת כ-22 יורו (מחיר שמשתנה לפי סוג הכרטיס ודרך העלייה - מדרגות או מעלית), וזה היה שווה כל אירו! הנוף על מילאנו מלמעלה, עם הפסלים הגותיים מסביב, האלפים ברקע - מרהיב. אין לי מילה אחרת.
הכניסה לבזיליקה מותרת רק עם לבוש מתאים (אסור חולצות ללא שרוולים, מכנסיים קצרים, חצאיות קצרות, כובעים - כמו בר מצווה בבית כנסת). ואסור להכנס עם מזוודות או תיקי גב גדולים. המקום נמצא חמש דקות הליכה מסניף הפריימארק המקומי, ואם אתם, כמונו, מתכננים קניות שם - לא תוכלו להכנס עם השקיות או עם התיק, וגם אין שמירת חפצים בקרבת מקום - את תכננו בהתאם את הביקור בדואומו לפני הקניות.
אחרי שספגנו מעט היסטוריה ותרבות, הגיע זמן האירוע בגינו הגענו עד הלום - שופינג.
פריימארק - החנות שהפכה את אופיר לילדה מאושרת. אין מה להרחיב - מחירים זולים, מגוון אדיר, ואפשרות לקנות ארון לכל ילד בלי לפשוט רגל.
חוץ מפריימארק ביקרנו גם ביוניקלו בגזרת האופנה, ובהמלי׳ס הלונדונית וFAO Schwartz הניו יורקית בגזרת הצעצועים, כי מה לעשות צריך להביא מתנות גם לאחים.
לאחר מכן התפנינו ללמוד כיצד קולים קפה בסניף הדגל של סטארבקס לא רחוק מהדואומו, בו קולים ואורזים קפה לכל הסניפים באירופה. במרכז הסניף יש מכונת קלייה ענקית, והחלל כולו מרושת בצינורות ששולחים את פולי הקפה ממקום למקום - מהשקים, דרך הדוד, מכונת הקלייה, ועד לאריזות הואקום. מרשים (יש אחד גם בניו יורק אם ייצא לכם).
משם לקחנו את טראם מספר 1 ההיסטורי לכיוון קורסו בואנוס איירס - רחוב קניות ארוך עם חנויות מכל הסוגים, מזארה ו-H&M ועד חנויות בוטיק מקומיות. כאן כבר אופיר היתה בעננים, ואילו אני הייתי על תקן הסבל הרשמי שסובל כל רגע (עוד בדיחת אבא. עמכם הסליחה).
בצד הקולינרי סעדנו את לבנו בפסטה פנה פומודורו, בכל זאת איטליה, ובג׳לאטו טבעוני וטעים.
אימג'ין דרגונס ודגל פלשתין
בערב לקחנו את המטרו העמוס להיפודרום בסן סירו להופעה אינטימית של להקת Imagine Dragons, רק אנחנו ועוד מאתיים אלף איש ואשה. עוד חוויה שאופיר בחרה, ותזכור לעוד זמן רב. במהלך ההופעה קיבלנו תזכורת לכך שאנחנו, ישראל, מרכז העולם, בשערוריה זוטא מקומית, כאשר נזרק דגל פלשתין מהקהל וסולן הלהקה דן ריינולדס התעטף בו. מאוחר יותר טען שחשב שהיה זה דגל איטליה. האמת - לא שמנו לב מהמרחק שהיינו שזה היה דגל פלשתין ולא איטליה, ואני די משוכנע שגם דן לא.
מסתבר שאני מכיר לא מעט משירי הלהקה, והפרפורמנס היה מצוין.
יום רביעי - הביתה
בבוקר חזרנו לשדה התעופה בדרך הפשוטה והזולה - מתחנת פורטה גריבלדי ברכבת מלפנסה אקספרס. נסיעה נוחה, מהירה ובלי הפתעות.
אז איך מצליחים לרצות בת מתבגרת שרוצה קניות ואבא שרוצה טבע ותרבות בטיול קצרצר? מחלקים נכון את הזמן! יום אחד לטבע המדהים של שוויץ (שבסוף גם הבת נהנתה ממנו), יום אחד לקניות במילאנו (שבסוף גם אבא נהנה ממנו), וקצת תרבות באמצע. וכשיש הופעה שווה בערב - כולם מרוצים!
