במסיבת חנוכה בגן דרור קיבל מנורה שמקרינה אורות צבעוניים על התקרה והקירות. תאורת אוירה שכזו. הדלקנו אותה יחד בסלון, והבית התמלא אור גדול שישר הזכיר לי את מראות הזוהר הצפוני. הנה, תראו למטה בסרטון - זה הזוהר הצפוני שבא לבקר אצלנו בסלון.
מפה לשם, סיפרתי לדרור על הזוהר הצפוני, והוא, ילד סקרן, החל לשאול אותי שאלות בנדון, אז תשאלתי את ידידי צ׳אט gpt שמלבד הסבר מלומד גם טרח להבהיר לנו שהשנה, 2025, היא שנת שיא של הזוהר הצפוני בגלל כל מיני סערות סולאריות בשמש.
מפה לשם, עשיתי 1+1. היום - יום שלישי, חנוכה, חג האורים, עכשיו גם דצמבר, שנת 2025 תיכף מגיעה לקיצה, יש ימי בחירה שא ניצלתי בעבודה שימחקו אוטוטו, יש איזה יום שבתון בנוסף, ויש גם מנוי בוויזאייר - אז שאני אפספס את שיא הזוהר? לא יקרה.
רגע, מה? מנוי בוויזאייר???
לפני חודש מעין, האישה שסובלת אותי, זו שלא משנה כמה אתאמץ לעולם לא אהיה ראוי לה, ראתה שלטייל ולכתוב על זה עושה לי טוב לנפש, והציעה לי לרכוש מנוי של וויזאייר - all you can fly. המנוי מאפשר לטוס בכל רשת הקווים של וויזאייר בעלות של 9.99 יורו לטיסה, נוסף על רכישת מנוי בעלות של 499 יורו בשנה.
אין מתנות חינם כמובן, ויש מספר קאטצ׳ים שצריך להכיר - ניתן לטוס עד שלושה מקטעי טיסה ביום, ניתן לבצע רישום לטיסה רק החל מ72 שעות טרם המראתה, והכי טריקי - לא כל הטיסות שיש בהן מקום פנוי זמינות למנויים, וויז משחררים בכל יום מקומות לטיסות נבחרות לפי חוקיות לא קיימת וללא כל התחייבות.
רוצה לטוס לרומא לחמישה ימים? אם תהיה טיסה לרומא תוכל לטוס הלוך, אבל את החזור תוכל להזמין רק יומיים אחרי שתשהה ברומא - אבל לא בטוח שיפתח חזור מרומא בתאריך בו אתה מעוניין.
גמישות וספונטניות נדרשות כאן. רוב האנשים מתחלחלים מאי הודאות הזו, אבל לי, שיש לי גמישות יחסית בחופשות בעבודה, זו הזדמנות מעניינת להגיע למקומות שלא הייתי מגיע אליהם לולא המנוי.
בקיצור, רביעי בבוקר מעין (המלכה, כבר אמרתי?) נותנת מסגרת של רביעי עד ראשון, או שני אם אסתבך בחזרה (כי בתקופת הכריסמס הטיסות מלאות) ואני מתחיל לחפש טיסה לצפות בזוהר הצפוני שמחוץ לסלון שלי, זה האמיתי.
כדי לצפות בזוהר צריך לעלות צפונה - איסלנד, נורווגיה, פינלנד, שבדיה - כמה שיותר צפונה ממקסמים את הסיכויים לצפות באורות. אפשר גם באלסקה, אבל זה רחוק ואין לשם קו של וויז…
אני מתחיל במיפוי האפשרויות שלי - הסיכויים הגבוהים לראות את הזוהר ושניתן להגיע אליהם עם טיסות וויזאייר בעשרה יורו הם רייקיאוויק שבאיסלנד, טרומסו שבשפיץ של הצפון של נורווגיה, ואפשר לקחת איזו הפלגה מאדינבורו שבסקוטלנד לאיזו קבוצת איים מרוחקת שלעתים נדירות הזוהר נצפה גם ממנה אם כי זו האפשרות הכי פחות טובה.
איסלנד לא כל כך צפונית, אבל ניתן לראות ממנה את הזוהר יחסית הרבה ימים בשנה בהנתן תנאים מסוימים, ואילו טרומסו נמצאת כבר בחוג הארקטי, שם יש זוהר כל יום בחורף, האתגר הוא רק למצוא חתיכת שמיים בלי עננים כדי לחזות בו. זו האפשרות הטובה ביותר.
המטרה היא להגיע לטרומסו, או לאיסלנד, או לאדינבורו. רק עם תיק גב כמובן, כי זה מה שכלול במנוי.
כן, גם ציוד חורף מגושם נכנס בתיק גב.
בעדיפות רביעית טיסה לגלזגו ומשם רכבת לאדינבורו, ובעדיפות אחרונה, אם לא אצליח בכלל להגיע למקום בו ניתן לצפות בזוהר להגיע לברלין. למה ברלין? גם כי יש לי אח שם ואחיינית שטרם פגשתי, אבל,יש לי וידוי - אינני מפוקדי בית הכנסת באופן תדיר, אבל זה רק מעצלות ועייפות (סליחה אבא).
עם זאת, לא רבים יודעים, אבל אני חובב חזנות ידוע, וכמה שיותר הארד קור כך ייטב - טנורים זה מצוין, אבל סופרניות זה סופר מצוין!
לואי לבנדובסקי היה מלחין, חזן (אלא מה) ומנצח מקהלה יהודי-גרמני שפעל בברלין במאה ה19 (נפטר ב1890 ומשהו), התמחה בהלחנת מוזיקה לבית הכנסת ולתפילות יהודיות, והשפיע רבות על המוזיקה הליטורגית היהודית בתקופתו. הגדולה העיקרית שלו היתה בהבנה שהיהודים בגרמניה נמשכים לכנסיות בשל המוזיקה הליטורגית שלהם, וחלקם ממירים את דתם בעקבות זאת. בעקבות כך הוא פשוט… הכניס עוגב לבית הכנסת, וחיבר מנגינות מתאימות לסידור התפילה. היצירה המוכרת ביותר שלו היא צדיק כתמר, אותה ודאי שמעתם פעם בבית הכנסת.
היצירה הזו (יחד עם לכה דודי שסביר שגם אותה אתם מכירים, ואדון עולם) מככבת אצלי בפלייליסט המאד מגוון שלי בספוטיפיי לצד מטאליקה, אריאל הורוביץ, יוהאן פאכלבל, חווה אלברשטיין, קולדפליי ועוד , ופייר - היא הכי מרגשת אותי. עד כאן הוידוי המרגש.
מה הקשר לכאן? אז בכל שנה בדצמבר נערך בברלין פסטיבל לואי לבנדובסקי למוזיקה וחזנות יהודית בו משתתפים טנורים, סופרניות ומקהלות חזנות יהודית מישראל ומכל העולם ששרים את היצירות של לבנדובסקי (ולא רק, גם את נעמי שמר) בליווי עוגב וכלים נוספים. הפסטיבל אורך מספר ימים במספר בתי כנסת מרשימים בברלין, ואירוע השיא שלו הוא קונצרט הסיום .
כל שנה אני אומר למעין, זהו, השנה אני נוסע, וכל שנה מחדש, כבר שנים, שזה לא מסתדר - הטיסות לא נוחות, יקרות, צץ משהו. החיים עצמם וזה...
חלום ישן שלי להגיע לפסטיבל הזה, תודו שיש משהו מגניב בהמון גויים שעומדים על במה בבית כנסת עם כיפות ושרים פיוטים מהמסורת היהודית, ושכזה קורה על אדמת גרמניה, אי אפשר שלא להתרגש.
אחי הברלינר כל שנה מציע לי להתארח אצלו וגם דואג לי לכרטיסים, אז מקסימום, אם לא אמצא במנוי טיסות לאיסלנד או טרומסו, או סקוטלנד - אבקר אותו ואת הפסטיבל. בקיצור - אני זורם.
המשכתי בחיפוש טיסות של וויז לאיסלנד או לטרומסו, ומצאתי כבר בערב הנוכחי טיסה לא נוחה בכלל ללונדון שנוחתת ב2 בלילה בגטוויק, אבל בעשרה יורו היא מקדמת אותי ליעד. בהמתנה לטיסה בנתב״ג נפתחה טיסה ביום המחרת מלונדון לוטון לטרומסו - מצוין.
נחיתה בגטוויק, לינה בדירה קטנה במרחק הליכה של רבע שעה מהשדה (דרך פארק קריפי במיוחד ב2 וחצי בלילה ובגשם שוטף. ספוקי משהו, אבל זה לא מה שיעצור אותי מלהשיג את המטרה).
בבוקר המחרת, רכבת מגטוויק ללוטון, וטיסה של כארבע שעות צפונה, לטרומסו, נורווגיה, בחוג הארקטי. כי גם לאבאים מגיע חוג, גם אם הוא מאד יקר.
השהייה בנורווגיה יקרה, האוכל בסופרים יקר, וכמובן שגם האטרקציות יקרות מאד. מפתיע, אבל יש מדינה הרבה יותר יקרה מישראל שלנו. לא לליבנו, כי אם לכיסנו.
בטיסה עצמה הטייס החשיך את האורות והפנה את תשומת ליבנו לזוהר שנגלה מבעד לחלון בצד צפון, כלומר שמאל. אני, כמובן, ישבתי בחלון בצד הימני של המטוס, אז חוץ מכמה שניות שהמטוס עשה איזו פנייה - לא ראיתי את הזוהר כמו שצריך, בטח שלא הספקתי לצלם אותו. הזוהר הזה חמקמק.
הזוהר הצפוני הוא חמקמק, ולא קל למצוא תנאים מתאימים שמאפשרים צפייה בו, ולכן כדאי למקסם את כל הערבים והלילות במרקע שהגעתם, ולצאת לרדוף אחריו.
השדה בטרומסו קטן, קטנטן, פיצי, וקרוב מאד לעיר - אוטובוס ותוך רבע שעה אתם במרכז העיר. נחתנו ב19:30, ובהתייעצות עם צ׳אט GPT מסגרת הזמנים מתאימה כדי שלא אפספס את הלילה הראשון ואנסה לצוד את הזוהר הצפוני כבר מיד ב9 בערב. בהמתנה לטיסה בלונדון, הזמנתי הפלגה לאחד הפיורדים החשוכים בניסיון לצפות בזוהר, הפלגה שיוצאת ב9 בערב. רק מה, בשדה הפצפון היו שתי פקידות משטרת הגירה מתלמדות של-ק-ח-ו א-ת ה-ז-מ-ן אחושילינג, ויצאתי מהשדה רק ברבע ל21:00, רצתי כמו משוגע לכיוון אוטובוס שראיתי מרחוק, שלשמחתי גם היה האוטובוס הנכון, וגם הנהג הבחין בי וחיכה לי, וגם לא היו פקקים, ועוד כמה וגם, כך שהגעתי לתחנה בנמל ממנו יוצאת ההפלגה בדיוק ב21:00, ולשמחתי היה עיכוב של מספר דקות ששיחק לטובתי.
כל זה טוב ויפה, אבל שלוש שעות של הפלגה - נישט, נאדה. אין זוהר. אין אורות. שמיים מעוננים. אכזבה. עשיתי צ׳קאין בדירה בה לנתי, וקמתי מוקדם בבוקר לנסות שוב.
כאן המקום להסביר שבחוג הארקטי בדצמבר יש ״לילה פולארי״, אין זריחה בכלל, וחוץ משעה ביום באזור 11 בבוקר שיש אור דמדומים חלש - שאר היממה יש חושך מוחלט. זה משחק לטובת הרודפים אחרי הזוהר כי יש יותר שעות אופציונליות למצוא אותו.
בבוקר המחרת הצטרפתי לקבוצת ביולוגים ימיים מאוניברסיטת טרומסו על גבי קטמרן מהיר לכיוון סקוורי, אזור שמרוחק כשלוש שעות הפלגה מהירה מטרומסו ובו מתרכזים לוויתני אורקה ולוויתנים מצויים לסעודת הרינג בחודשי החורף. מעבר לצפייה בלוויתנים, ההפלגה חשוכה ויתכן תצפית של הזוהר.
ההפלגה תוזמנה כך שנגיע לאזור סקוורי בדיוק בשעת הדמדומים על מנת שנצליח למצוא לוויתנים.
מצאנו להקה גדולה של אורקות, לוויתן מצוי בגודל עצום (היונק השני הכי גדול בעולם, שני רק ללוויתן הכחול), ועוד לוויתן גדול סנפיר. אחלה שלל בתחום המדגה, אך עם זאת - את הזוהר לא מצאנו. אכזבה מספר 2.
תוך כדי ההפלגה דיברנו קצת על ישראל, והגענו איכשהו לדבר על העבודה שלי. אחת הביולוגיות, שבדית, שאלה מה אני עושה, ועניתי שאני עובד בבנק. ואז יצא לה המשפט הבא - "You couldn`t more Jewish than that״ אופסי, קפץ לה הגן האנטישמי... עניתי שלצערי אני עדיין לא שולט בכל הכסף בעולם, אבל אני בדרך הנכונה...
סביב השעה 16:00 חזרנו לטרומסו, ובשעה 17:00 כבר הייתי באוטובוס עם ציידי זוהר נוספים. נסענו עד פינלנד, אבל היה מזג אויר גרוע, גשם, שלג, ערפל, וחזרנו לטרומסו עייפים ולא מרוצים. חזרנו סביב 23:00 בלילה, ביום שישי ב״לילה״ (הכל לילה כן?)
בחוג הארקטי הקרבה לקוטב הצפוני משנה את החוקים המוכרים, ושבת, שבדרך כלל נמשכת כ25 שעות, אורכת בקוטב כ15 שעות בלבד. שבת נכנסה באזור חצות הלילה, ויצאה ב14:30 למחרת, מה שאיפשר לי לנצל את כל פוטנציאל השהייה בטרומסו לרדוף אחרי הזוהר. באיסלנד, לדוגמא, שבת דווקא ארוכה יותר מ25 שעות, מה שהיה פוגע בפוטנציאל הצפייה במקרה שלי כשומר שבת.
בצאת השבת, כלומר ב14:30, שמתי פעמיי למרכז העיר טרומסו, וטיילתי בעיר המקושטת לכבוד חג המולד, בשוק הכריסמס המיניאטורי שלה, בנמלי בגשר שמעל הפיורד,ובחנויות המזכרות. עיר יפה טרומסו.יש משהו קסום בחושך הזה.
תוך כדי, חיפשתי קבוצה של רודפים להצטרף אליה גם הערב. זה הערב השלישי בו אנסה לתפוס את הזוהר החמקמק, וכבר למדתי לקרוא את מפות העננים ומה בדיוק צריך לחפש כדי לאתר מקומות פוטנציאליים לחזות בזוהר.
זהו גם הלילה האחרון שלי בחוג הארקטי, יום ראשון הבטחתי למעין שאני מתחיל לחזור, בתקווה שיהיו טיסות ומקומות פנויים, עוד לא ראיתי את הזוהר לשמו הגעתי כל כך רחוק, וזה המאני טיים.
מצאתי חבר׳ה שנראים מקצוענים, והיה להם מקום בשבילי וגם בזול יותר מהקבוצה של היום הקודם, ומהקטמרן של הערב הראשון. דיברתי קצת עם מוביל הקבוצה וראיתי שהוא הגיע פחות או יותר לאותן תובנות כמוני מבחינת המפות והמיקומים. אז יצאתי איתם לאינלנד, כאשר נקודת העצירה הראשונה היתה על שפת פיורד במקום שנקרא Skibotn. נסיעה של שלוש שעות דרומה ומזרחה מטרומסה, לא רחוק ממפגש הגבולות נורווגיה-פינלנד-שוודיה.
ראינו כוכבים בשמיים, כלומר אין עננים, ובלי הרבה ציפיות יצאנו החוצה, פרסנו חצובות עם מצלמות, ואמנם לעינינו לא נגלה הזוהר, אבל הוא בהחלט נגלה למצלמות. זוהר חלש, אבל זוהר. התלהבות נרשמה, אמנם פעילות חלשה של הזוהר, אבל לפחות משהו.
תוך כדי הצילומים הפעילות התחזקה, וחזינו כבר בזוהר גם בעין ובלי מצלמה. חשוב לתאם ציפיות - העין האנושית לא רואה את מה שהמצלמה רואה. הזוהר נראה כמו ענן לבן זוהר, בגוון ירקרק בהיר מאד מאד, לא חד, ברור ויפה כמו שהוא מצטלם.
לאור התחזקות הפעילות של הזוהר, החלטנו להמשיך עוד מזרחה וצפונה לכיוון פיורד בשם Lokvollen, אזור עם הרים שיוצרים מיקרו אקלים שחוסם את העננים. הבחירה היתה טובה, כי בהגעה לשם חזינו במופע חזק מאד של הזוהר הצפוני.
המשימה הושלמה. חזרנו לטרומסו סביב 3 בבוקר, התארגנתי זריז, שעתיים שינה, ובשש בבוקר שמתי פעמי לשדה התעופה בטרומסו. ללונדון לא היה מקום בטיסה של יום ראשון, אלא רק ביום שני בערב, מאוחר מדי בשבילי, אני צריך לחזור לעבודה ביום שלישי, אבל מצאתי טיסה של יורווינגס שיש בה מקום אחרון, ב49 דולר, ל…תופים תופים...ברלין!
זוכרים את הפסטיבל הזה שכל שנה אני רוצה להגיע אליו? אז היום בערב קונצרט הסיום שלו! בהתייעצות מהירה עם מעין, קיבלתי גם את יום ראשון כדי לקפוץ לבקר את אחי היקר, שעובד בשגרירות ישראל ולכן סידר לי כרטיס vip לקונצרט, לשורה ראשונה, צמוד לראש עיריית ברלין. רק מה - כולם שם אנשי תרבות, חנוטים בחליפות ולבושים לקונצרט, ואני שלוך, לא ישנתי כל הלילה, הבגדים מסריחים ממדורות שעשינו בלילות האחרונים במרדפי הזוהר, לא נעים, אז התיישבי בשורה האחרונה, וצילמתי עבורכם את השיר שהכי מרגש אותי. על לא דבר. עוד חלום שהתגשם.
מהקונצרט הכנסייתי בבית הכנסת קפצתי עם אחי לשווקי כריסמס, וישר לישון כי הייתי גמור מעייפות. תוך כדי שיטוטים בברלין מצאתי טיסה מלונדון חזרה לתל אביב ביום המחרת בצהריים, וכירטסתי טיסת איזיג׳ט מברלין ללונדון ב7 בבוקר, מה שנתן לי כמה שעות של הסתובבות במרכז לונדון לקניות לילדים.
שני חלומות היו לי - לראות את הזוהר הצפוני, ולבקר בפסטיבל לואי לבנדובסקי. בזכות אשתי המדהימה (כן, שוב, והיא לא יושבת מאחורי כשאני כותב את זה, אני כותב את זה בטיסה מלונדון לארץ. אני לגמרי אדם עצמאי ויש לי עמוד שדרה, באמת באמת) שמפרגנת ותומכת בחלומות שלי ובדברים שעושים לי טוב על הלב והנשמה, הצלחתי להגשים את שניהם בחמישה ימים. עכשיו נראה כמה זה יעלה לי:) נסיעות טובות שיהיו לנו.