אמ;לק
עם תום עוד סבב שירות מילואים מתיש בעקבות מלחמת חרבות ברזל, החלטנו כמשפחה לצאת לטיול מרפא. הציפייה הראשונית? לברוח מהטראומות ולפצות על חסך משפחתי של כמעט שנה. המטרה? חוויה משפחתית שונה.
כנכד לשורדי שואה, המחשבה על טיול משפחתי בפולין נשמעה כמעט אבסורדית. פולין? גן עדן למטיילים? זה נשמע כמו בדיחה. אבל המציאות הפתיעה אותנו - מסתבר שמאחורי הטראומה ההיסטורית מסתתרת מדינה עם טבע אדיר ואטרקציות מדהימות לילדים.
הרגשות המעורבים, הטיסות המלאות לכל יעד שאינו פולין, והמחירים הזולים בWIZZ לקרקוב הובילו אותנו למסע בלתי צפוי אל סלובקיה ודרום פולין - יעד שהפך מסיוט היסטורי לאחלה יעד לחופשה משפחתית.
למה? נכון, פולין הוא יעד קשה לעיכול כאשר מדובר על חופשה לשם חופשה, מה גם שכשנה לפני הטיול ביקרתי במחנות ההשמדה במסגרת מסע ייצוגי ממקום העבודה. האמת, שהסיבה שבחרנו דווקא בפולין כאמור היא העובדה שהטיסות לקיץ היו מלאות, ואלו שלא עלו כמו דירה קטנה, למעט טיסה במחיר טוב יחסית לאוגוסט לקרקוב. בנוסף, בניגוד למדינות אחרות באירופה, פולין סגרה שעריה בפני מהגרים ופליטים מהמזרח התיכון, והיא נחשבת בטוחה יותר לישראלים בתקופת מלחמה. וסלובקיה - מרגישים שם כמו בבית. תמשיכו לקרוא ותבינו.
כמה? טיסות וויז לקרקוב נרכשו ביוני במחיר של 2144 שקלים לחמשתנו על בסיס תיקי גב. פורד פוקוס סטיישן נמסרה לנו ע"י חברת Budget (דרך אופרן) לתשעה ימים עבור 1936 שקלין טבין ותקילין. חמשת הלילות הראשונים בסלובקיה עלו 1536 שקלים, ובזאקופנה שבפולין לנו ארבעה לילות תמורת 1417 שקלים.
איך? אנחנו נחתנו בקרקוב. משם נסענו כשעתיים ושלושת רבעי לאזור הרי הטטרה הנמוכים בסלובקיה. לטטרה ניתן להגיע גם מוינה בארבע שעות נסיעה, ומבודפשט בקצת פחות. יש גם טיסות עונתיות לפופראד ולקושיצ'ה שבסלובקיה.
מתי? שיא אוגוסט. נכון, אנחנו נוהגים לצאת לחופשה מחוץ לעונה גם כדי לחסוך וגם כדי להמנע מעומס באתרי התיירות, אבל עם כל סבבי המילואים לא ממש היה זמן אחר.
הטיסה
טיסת WIZZ לקרקוב, כארבע שעות, גם חזרנו משם. יש גם טיסות לשדה בקטוביץ', ויש גם טיסות שוויז משווקת כטיסות לקרקוב שנוחתות או ממריאות מקטוביץ' - שימו לב טוב. יש אפשרות לשכור את הרכב מקרקוב ולהחזיר בקטוביץ', ולהיפך.
אנחנו שכרנו את הרכב מחברת באדג'ט, דרך אופרן הישראלית. הזמנו רכב בקטגורית משפחתית קטנה וקיבלנו פורד פוקוס סטיישן נוחה מאד.
נחתנו ביום ראשון בשבוע, השבת שלהם באירופה. בפולין, הסופרים סגורים למעט סופרים תורנים שפתוחים, וקשה מאד למצוא אוכל, ובטח אוכל כשר, אז טיפ חשוב - אם אתם נוחתים ביום ראשון, הביאו עמכם אוכל מהארץ.
בסלובקיה הסופרים היו פתוחים, טסקו בליפטובסקי מיקולש היה פתוח עד 22 בלילה.
אבל איפה העגבניות?
הגענו לעת ערב לליפטובסקי מיקולש שבהרי הטטרה הנמוכים. סגרנו לינה בכפר סמוך בשם Smercany, דרך אתר בוקינג, בפנסיון בשם Rekreačný Dom Shalom, ולא במקרה. כאמור, התקופה לטייל באירופה לא ממש סימפטית, וכאשר ראינו את השם Shalom ואת ההסבר באתר שלהם על הקשר לישראל, החלטנו לשים מבטחנו בגויים וללון אצלם. המארחים - ולאדו ומשפחתו, הם אוהבי ישראל גדולים, שאף ביקרו מספר פעמים בארץ ויש להם חברים כאן. הדירה, שלושה מפלסים עם ארבעה חדרי שינה, מטבח וסלון, מעוטרת במזכרות מישראל, אליהן הוספנו את המזכרות שהבאנו עמנו - אנחנו משתדלים בטיולים להביא כמה מגנטים או תחתיות לכוסות מישראל כדי לחלק למארחים או לנותני שרות שנתנו שירות טוב, ובכך לנסות קצת לשנות את השם שלנו כתיירים ישראלים בעולם...
עוד טרם ההגעה, הם התרגשו שהבינו שאנחנו מארץ הקודש, וטרחו לבדוק לשלומנו בצל המלחמה דרך הממשק בבוקינג מספר פעמים. אמנם הם לא מדברים מילה באנגלית, אבל מתקשרים היטב בתיווך גוגל טרנסלט, או בטלפון בתיווך ילדיהם שאינם גרים בסלובקיה אך מסייעים להם.
האירוח היה לבבי באופן יוצא מן הכלל, לא סתם אני מאריך לגביו. ולאדו, זהיה ראש העיר של סמרקני במשך 16 שנים, הזמין את הילדים לביתו ללטף ולהאכיל את הכבשים והתרנגולות שהוא מגדל.
כאשר שאלתי איפה אפשר למצוא מכבסה באזור ליפטובסקי מיקולש, הוא הציע לקחת את הבגדים ולכבס אצלו בבית. סירבנו בנימוס, ואחרי חצי שעה ולאדו חזר עם אשתו זוזקה, עם מגש פירות יער שקטף עבורנו, ועם עוגה שהכינו לכבודנו. זוזקה הראתה לנו כיצד להגיע למרתף הבית שם היתה מכונת כביסה.
אנשים מקסימים. בכלל, התרשמנו שבסלובקיה חיים אנשים לבביים.
אחרי שהתארגנו, נסעתי לבדי לקניות בTesco המקומי. לרגע התבלבלתי והייתי בטוח שאני בסניף רמי לוי.
מישהי שואלת את חברה שלה איפה העגבניות כאן, ומהצד השני של המדפים מישהו אחר עונה לה "מי שמחפשת עגבניות יש בצד השני". כולם בסופר בשעה הזו היו ישראלים, מה שגרם לי לתהות מי נשאר בארץ? מי עדיין במילואים בכלל.
בליפטובסקי מיקולש יש סניף גדול של טסקו, ושני סניפים של לידל. יש גם סניף בילה. לא מעט מהמוצרים בלידל הם מוצרים תוצרת פוליחן וגרמניה שמופיעים ברשימות הכשרות של אותן המדינות, וגם מאושרים באפליקציית Kosher Scan, כך שהיה קל מאד להסתדר מבחינת האוכל הכשר.
עוד על לאכול כשר בחו"ל, תמצאו כאן
מכים שורשים בסלובקיה
על אף שאנחנו מאד אוהבים את הנסיעות הארוכות והרגועות עם הילדים ברכב, אנחנו משתדלים לתכנן כמה שפחות נסיעות, אולם בשל תנאי מזג האויר, נאלצנו לשנות את סדר הימים והתחיל את הטיול בנסיעה ארוכה של שעתיים אל עבר עיירת הנופש המקסימה Červený Kláštor, השוכנת בשמורת פיאניני שבהרי הטטרה הגבוהים, על גדתו של נהר דונייץ המהווה את הגבול בין סלובקיה לפולין.
בנהר דונייץ ניתן לשוט ברפסודות עץ מסורתיות, או לשוט בסירת רפטינג. השייט רגוע ומתאים לילדים החל מגיל 3. ישנן סוכנויות שייט רבות לאורך הגדה, אנחנו בטחנו בהמלצה של מטיילים ישראלים ושמנו פעמנו ל"רפטינג מריה" - עוד אוהבת ישראל, או לפחות אוהבת לעשות עסקים עם ישראלים (לא מובן מאליו בחו"ל…). את תחנת הרפטינג תזהו לפי השלט הצהוב הענק "רפטינג מריה", בעברית כמובן (מרגישים בבית, כבר אמרנו?), ואם פספסתם, פשוט תשאלו כל אדם שני ברחוב בעברית צחה, גדודים של ישראלים פוקדים את המקום, תזהו אותם לפי סנדלי השורש אשר לרגליהם… נו נו, אולי משתלם לעשות עסקים עם ישראלים. סחתיין מריה.
משך השייט כשעה וחצי, לסירה מצטרף מדריך - אחד מהאחים של מריה, שמסתבר שמבין את כל מה שתרכלו עליו בעברית, ראו הוזהרתם. אפשר ואף רצוי לקפוץ למים במהלך השייט.
עלות השייט היא 16 יורו לאדם, התשלום במזומן בלבד. השייט הוא חד כיווני, ועל מנת לחזור אפשר לשכור אופניים ולרכב במשך שעה וחצי בטיילת על גדת הנהר, או ללכת עשר דק' ברגל מנקודת סיום השייט ושם יוצא אוטובוס (בתשלום סמלי במזומן) לנקודת ההתחלה.
כל מדינה צריכה אגם נעלם. אצלנו יש אחד בתמנע, בסלובקיה יש אחד שקוראים לו אגם שטרבסקה - Strebske Pleso. בגדול הוא לא נעלם כל כך, אבל איכשהו הסתבכנו מאד למצוא אותו. הגענו לעיירה ממנה יוצאים להקפת האגם באור יום. עיירה תיירותית ומקסימה, והתחלנו לחפש את השביל המקיף את האגם בסיוע מפה לא מאד ברורה. פניה לא נכונה פה ואגו של נווט חוד בעזה שלא מאפשר לך לבקש עזרה מתיירים שם, ומצאנו את עצמנו הולכים בכיוון ההפוך במשך שעה, עד שהחל להחשיך. התכנון המקורי היה להקיף את האגם, אולי לעשות סיבוב על סירת פדלים שהילדים אוהבים, ולשבת לאכול גלידה, אבל הגענו לאגם עם אור אחרון ממש, והכל כבר החל להסגר, אז חוץ מתמונה כדי לסמן שהיינו באגם שטרבסקה, אין לנו יותר מדי.
לאחר החשיכה פגשנו, איך לא, קבוצת ישראלים עצבנית שחיפשה במשך שעה את האגם, מבלי למצוא אותו. "אה נו, זה שם, זה שתי דק' מכאן בשביל הזה, איך פספסתם?" שמחתי לסייע.
כמעט מגיעים לגן עדן
הרי הטטרה הגבוהים הם אמנם לא שמורת גן העדן הסלובקי, אבל בהחלט מרגישים כמו. מלבד פארקי מים ושעשועים, אנחנו מתעקשים עם הילדים על טיולים בטבע, שכוללים, רחמנא לצלן, גם הליכה. כמובן שלא קשה מדי, ויש לנו סרגל מאמצים מסודר, ובסלובקיה, זה נכון כפליים. הסלובקים, מלבד היותם חובבי ציון, הם גם טיילים מדופלמים, ברגל ובאופניים. בכל מקום ובכל כביש הכי צדדי תראו אותם, ובכל אתר תיירות יש גם חנות ציוד טיולים (אגב, המחירים ממש טובים ברוב המקרים. יש גם חנות ציוד ספורט עודפים בשם ספורטיסימו, מומלצת בעיקר למי שמחפש נעלי מותגים בזול).
החלטנו להצטרף למסורת, ושמנו פעמינו אל שמורת הרייבנוק Hreibenok. שמורת טבע מרהיבה, השוכנת בחלק הצפון-מערבי של הרי הטטרה הגבוהים, ומאופיינת בנופים הרריים, יערות עבותים, נהרות ומפלים. השמורה עצמה מהווה אתר טבע עם מסלולי טיול מסומנים בכל הרמות. אנחנו, כאמור, מתמקדים במסלולים משפחתיים, ויש מסלול קצר של כ2-3 ק"מ הלוך ושוב (ירידה הלוך, עליה חזור) עד למפלים הראשיים בשמורה, שמתאים למשפחות ומטיילים שרוצים חוויה קצרה וקלילה.
ההתחלה היא בעלייה לראש ההר, אותה ניתן לעשות ברגל (תלול ונראה לא כיף כל כך…ויתרנו) או בפוניקולר - סוג של קרוניות כמו הכרמלית בחיפה, אופציה שפויה יותר. מהתחנה העליונה יוצאים מספר מסלולים לרחבי השמורה, ויש שם גם מתקן אבובים לילדים (בתשלום).
אמנם אני נווט חוד, ואפילו מחודד במיוחד אחרי חודשי מילואים ארוכים, אבל המפה לא היתה כל כך ברורה, וגם השילוט, יש לציין, לא אינפורמטיבי. כאשר נעמדנו ליד השלט ותהינו בקול לאן הולכים, נוכחנו לדעת שכל נווטי החוד הישראליים באותה סיטואציה איתנו. עומדים ומסתכלים מבולבלים על השלט. למזלנו ישראלי שבדיוק היה בדרך חזור מהמסלול הציל את המצב והסביר כיצד ללכת. לאורך השביל ישנו סימון טוב, וגם קשה לטעות - הולכים עד למפלים, וחוזרים חזרה. מסלול קליל ונחמד, קצת טבע, קצת מפלים, מבחינתנו מספיק לגמרי. ניתן להמשיך את המסלול ולחזור לתחנה התחתונה של הפוניקולר ברגל.
לאחר ההליכה הקלה, המשכנו לאתר מיוחד בכפר Zdiar, שנקרא Bachledka, ובו נמצא שביל צמרות העצים.
שביל צמרות העצים בבחלדקה הוא מסלול מרשים המשקיף על נופי הרי הטטרה הסלובקיים. השביל המרחף בגובה 32 מטרים מאפשר חוויית הליכה ייחודית בין צמרות האורנים, עם גשרים מרחפים ותצפיות מרהיבות על הנוף הפראי. מסלול של כ-700 מטרים, במהלכו יש מתקני חבלים לילדים, ובסופו מגדל תצפית. בראש מגדל התצפית מותקנת רשת שניתן ללכת עליה מעל אוויר בגובה 30 מטר - לא לבעלי לב חלש. את הירידה ממגדל התצפית ניתן לעשות באמצעות מגלשה מהירה וגבוהה - גם זה לבעלי לב פלדה בלבד.
אל השביל מגיעים ברכבל קרוניות, ושימו לב שהוא אינו פעיל במזג אויר סוער כך שהאתר סגור.
מלבד שביל צמרות העצים, בפסגה יש גם פארק חבלים ומגלשות הרים (בתשלום נפרד), ועוד מספר אטרקציות, ומסעדה. במסעדה יש שירותים ואזור משחקים לילדים.
בתחנה התחתונה של הרכבל יש שירותים, קופות, וחנות מזכרות.
האתר לא זול, אבל מבחינתנו היה ממש שווה.
כמו ימית 2000, רק בלי מלחמת כסאות
את יום המחרת הקדשנו לבילוי בפארק המים טטרהלנדיה, שהוא מהגדולים בפארקי המים באירופה, והפארק הגדול ביותר בסלובקיה (יש עוד פארק - בשנובה, ויש גם פארק קטן יותר בפופראד - לא היינו בהם). הפארק ממוקם בסמוך לאגם ליפטובסקי מארה, מאגם למרגלות הרי הטטרה הנמוכים, רק חמש דקות מליפטובסקי מיקולש. הגענו לשם בבוקר עם הפתיחה, חשבנו שנהיה חכמים ונקדים את ההמונים. חחחח, איזו תמימות מתוקה. כמה עשרות אנשים כבר עמדו בתור לקופות עם אותו רעיון בדיוק, והמשותף לכולם - כן, צדקתם, ישראלים. עם של חוכמולוגים אנחנו. "אבא, זה כמו המימדיון?" נשמעה שאלה בתור. למקרה שדאגתם - היו מספיק כסאות כתר למקרה של הסלמה.
המחירים לא זולים אבל גם לא מופקעים - כרטיס כניסה יומי למבוגר עולה 39 יורו, לילד מעל גיל 6 - 29 יורו, ופעוטות עד גיל 6 נכנסים ב-19 יורו. משפחה של שני הורים ושני ילדים תשלם כ-140 יורו ליום מלא, ויש מה לעשות שם יום מלא. אבל רגע, אל תמהרו לבצע תנועת כיס ולשלוף ארנק - אם נרשמים מראש דרך האתר הרשמי, מקבלים הנחה של 10%. טיפ חשוב נוסף - אל תחפשו כרטיסים באתרים אחרים, אנחנו מצאנו שהמחירים שם גבוהים יותר בכ-20%. יש גם כרטיס למספר ימים למקרה שתכננתם להגיע ליותר מיום אחד.
הפארק מחולק לשני אזורים עיקריים - החלק הפנימי, שפתוח כל השנה (גם בחורף, חימום מובטח), והחלק החיצוני שפתוח רק בעונה החמה, בדרך כלל ממאי עד ספטמבר. בשני האזורים יחד יש 14 בריכות שונות, חלקן עם גלים, חלקן עם זרמים, וכמובן, בריכת גופרית טבעית בטמפרטורה של 38 מעלות שתפיג לכם את כל הכאבים שצברתם בהליכה שלא לפי הסרגל בימים הקודמים.
נעבור לדובדבן שבקצפת -המגלשות. 28 במספר. 28 מגלשות מכל הסוגים והצבעים, עם שמות שמבטיחים הרבה יותר ממה שהם נותנים: "מפל האימה", "צינור הטורנדו", "הנחש המתפתל". אני, שלתומי חשבתי שאני עדיין בן 20, ניסיתי את כולן, יצאתי חיוור מחלקן, וחזרתי עם שריטה קלה באחורי שאותה כמובן הצגתי כ"פציעת קרב". מזל שבין כלל הישראלים שהיו במתחם היה גם רופא היחידה שלי במילואים, שהעניק לי טיפול VIP עם פלסטר בישבן (אבל VIP של הביוקר, עם ציורים של מיני מאוס). הילדים, מנגד, עפו ממגלשה אחת לשנייה כאילו אין מחר, לא ממש הקפידו על הגובה המינימלי כל עוד היה מבוגר בסביבה.
לקטנטנים יש אזור מיוחד עם מגלשות נמוכות יותר, משטחי מים רדודים ודמויות של חיות שמתיזות מים לכל עבר. דרור בן ה-4 בילה שם שעתיים רצופות, ועבר ממתקן למתקן בהתלהבות אינסופית. אבל ה"וואו" האמיתי היה "כפר הילדים" - מתחם חדש יחסית עם מבוך מים, תותחי מים שאפשר לירות על אחרים (בסיוע אבא אחד, ישראלי כמובן, שהתנהג כאילו הוא עדיין בסמטאות סג'עייה), ומגדל עם מיכל ענק שכל כמה דקות שופך מאות ליטרים של מים על כל מי שעומד מתחתיו. זוכרים את הפעם האחרונה שראיתם את הילדים שלכם צורחים מאושר? ככה זה נראה, רק עם תוספת של כלור.
אוכל מבחוץ אמנם לא נותנים להכניס, אבל המחירים במזנונים הפלא ופלא - סבירים יחסית לפארקי מים אחרים.
אז כן, טטרהלנדיה היא לא בדיוק תרבות מקומית אותנטית, אבל אם אתם מטיילים עם ילדים, זה יום הפסקה מושלם בין כל הטיולים, המסלולים והנופים. הילדים יזכרו את זה כאחד משיאי הטיול.
חוויה ממש אוצר
מכרה הזהב Medvedia štôlňa, או בעברית "מכרה הדובים", הוא אחד מאותם מקומות שלא תמצאו בכל מדריך, אבל אם אתם כבר בסלובקיה עם ילדים, ממש חבל לפספס. המכרה נמצא לא רחוק מליפטובסקי מיקולש, בתור שמורה יפהפיה עם נחל זורם. מהחניה יש הליכה של כרבע שעה עד למכרה עצמו, אבל כאמור - דרך יפהפיה.
כשהגענו בבוקר, היינו לבד, ואת פנינו קיבל מדריך מקומי מבוגר עם חיוך רחב ועיניים נוצצות, שנדמה היה שהוא מאושר כמי שזכה בלוטו כשאמרנו שאנחנו מישראל."יזראל? יזראל??" שאל בהתרגשות, כאילו נחתנו ישירות מהירח. "כן, כן, ישראל", ענינו, והוא מיד החל לנפנף בידיו ולברך אותנו בברכת שלום והסביר לנו בסלובקית (שהבנו בערך כמו סינית), שהוא שמח מאד לראות ישראלים במכרה.שוב, זה היה בסלובקית. באותה מידה יש מצב שהוא קילל את האמ אמא שלנו. מי יודע.
פרט לסלובקית שוטפת, המדריך דובר גם רוסית ואנגלית. למעט מספר משפחות מקומיות, אנחנו היינו המשפחה הזרה היחידה בסיור. לפני הכניסה למכרה, חולקו לנו קסדות צהובות ענקיות שהפכו את הילדים למיני מיניונים, פנסי ראש, ודף מידע בעברית (!) ובאנגלית.
הסיור עצמו הוא חוויה מרתקת. נכנסנו למנהרות צרות וקרירות, המדריך הסביר בסלובקית על ההיסטוריה של המכרה, על תהליכי כריית הזהב, ועל החיים הקשים של הכורים במאות הקודמות. בסיום כל מקטע הדרכה הוא הזמין אותנו "יזראל יזראל קאם קאם" והסביר לילדים באנגלית.הם מצידם עמדו שם בעיניים פעורות, לא מבינים מילה, ואנחנו תרגמנו להם סימולטנית. ייאמר לזכות המדריך שהוא בהחלט השתדל ואף הצליח להעביר לנו את התוכן בסיור.
השיא של הסיור היה כשמדריך כיבה את כל האורות במנהרה והראה לנו איך נראו החיים בחושך המוחלט עם רק נר אחד כמקור אור. באותו רגע דרורי בן הארבע נכנס לטנטרום בקול רם "אבא, פיפי! אבא, פיפי!" וכולם התפוצצו מצחוק בכל השפות. לא היה נדרש תרגום.
בסוף הסיור קיבל כל ילד שקית קטנה עם אבנים, שלפי המדריך "אולי יש בו גרגרי זהב", ואת שארית היום הילדים העבירו בחיפוש קדחתני אחר גרגרי זהב נוצצים. ספוילר: לא מצאנו זהב, אבל הילדים בטוחים עד היום שהם מיליונרים בפוטנציה.
פייר? אטרקציה שווה ומהנה למבוגרים וילדים. הסיור לא ארוך (כשעה), המחיר סביר (7 יורו למבוגר ו-4 יורו לילד עד גיל 12), והחוויה - שווה זהב (ראיתם מה עשיתי פה?..)
פארק אנרג'ילנדיה
יש פארקים, ויש אנרג'ילנדיה. אחרי שביקרנו בעשרות פארקי שעשועים ברחבי העולם, מדיסני באורלנדו ועד פארק אירופה בגרמניה, חשבנו שכבר ראינו הכל ואין פארק שיפתיע אותנו. אבל אז הגענו לפארק הזה בפולין, כשעה וחצי נסיעה מקרקוב, וזה היה משהו אחר לגמרי.
כן כן, אני יודע מה אתם חושבים - פולין ושעשועים לא ממש הולך יחד. אבל תתפלאו. הבנו גם שבצפון פולין הולך ונבנה בקצב מטורף פארק השעשועים הגדול בעולם. יש להם זמן עד הטיול הבא שלנו…
"תקשיבו, זה פארק בפולין, אל תפתחו ציפיות. נהיה שם שעתיים-שלוש ונמשיך הלאה" אמרתי לילדים בבוקר. זוגתי שתחיה הביטה בי במבט של "אתה חי בסרט", או כמו שאני קורא לו - המבט הרגיל, וצדקה כרגיל. בסופו של דבר ביקרנו שם יום שלם, מפתיחה ועד סגירה, ועדיין לא הספקנו לעשות אפילו חצי מהאטרקציות. פארק אירופה? עם כל הכבוד, קחו שיעור מהפולנים.
הגענו בשעת הפתיחה, ושוב חשבנו שנהיה חכמים ונקדים את התורים. חחחח, תמימות מתוקה פעם שנייה. לתחושתי, יש מצב שאנחנו לא היחידים שמכירים את ה"טיפ הסודי" הזה… כבר בכניסה היו תורים.דווקא עברית לא שמענו, בהחלט חריג.
שמעו, הפארק ענק. ענק. ענק. מחולק לשישה אזורים שונים, כל אחד עם קונספט משלו: עולם המים (תביאו בגדי ים, זה כלול במחיר הכניסה. פארק מושקע עם מגלשות), ארץ האגדות לקטנטנים, אקסטרים זון למתבגרים שלא פוחדים למות (או לפחות חושבים ככה), אזור מערב פרוע, אזור מצרים העתיקה, ואזור חדש של דרקונים.
את היום התחלנו באזור האקסטרים באיזה מתקן פסיכי שהבת המתבגרת שלי גררה אותי אליו. משהו שמסתובב, ומהר, לכל הכיוונים, ובגדול גורם לך לחשוב שאתה משתחרר מהכסא ונופל מגובה של 30 מטר. היתה גם רכבת הרים עם תחושה דומה של 77 מטר. חמודים הפולנים - מציינים ליד כל מתקן את הגובה שלו, המהירות, ובאיזה דרך תמות. יפה מצידם. כשהמושב שלנו התחיל לזוז נזכרתי שאני בעקרון סובל מפחד גבהים. בתי שאלה אותי אם אני פוחד, ואני כמובן עניתי בקור רוח שלא. שנייה אחרי זה, זה התחיל לזוז מהר, ולקול צרחותיי היא הבינה שזו היתה רק הצהרה לפרוטוקול. הייתי בטוח שאני משתחרר מהכסא ונופל. זהו, עברתי את הגיל.
הקאה זריזה והמשכנו למתקני אקסטרים נוספים כגון גלגל ענק, מטוסים ועוד כהנה וכהנה. אני את שלי עשיתי.
לעומת זאת, הבת שלי, שכבר מזמן הפסיקה לחכות שאבא יגדל אומץ, הספיקה לעלות על כל רכבות ההרים הקיצוניות. שיאנית המהירות, Zadra, היא רכבת הרים עשויה עץ (כמו פעם. לא מבין איך היא לא מתפרקת. הדק שבניתי בבית הרבה יותר חדש וכבר עושה סימנים של נמאס לי) שדוהרת במהירות 121 קמ"ש.
לקטנים יותר יש את אזור "בייילנד", עם מגוון אטרקציות מותאמות.
המחירים? בואו נגיד שפולין יודעת מה זה "תמורה לכסף". כרטיס כניסה עולה כ-40 יורו דולר למבוגר ו-32 לילד - חצי ממה שתשלמו בפארקים המערביים, עם הרבה יותר אטרקציות. אפילו האוכל והשתייה בפנים לא יגרמו לכם להתעלף - צ'יפס ב-6 יורו, בקבוק מים ב-2. גפילטע פיש ורגל קרושה לא היו במלאי.
הפארק באמת מוצלח מאד. כל כך גדול, כל כך מושקע, כל כך חדש ומתוחזק שזה מרשים. מפולנים אלמונים לא ציפיתי. יש שם כל כך הרבה רכבות הרים שאפילו לא הספקנו לעשות את כולן. וכן, ביקרנו בדיסנילנד, בפארק אירופה, בגארדהלנד - ולבינתיים אנרג'ילנדיה עולה על כולם, בגדול, כך הוחלט פה אחד.
בסוף השעתיים שלוש שנמרחו עד 8 בערב, הפארק עמד להיסגר, והילדים עדיין התחננו לעוד אטרקציה אחת. אז אם ההמלצה שלנו - תנו לאנרג'ילנדיה יומיים. יום אחד פשוט לא מספיק. ואולי כדאי לקחת גם כדורי הרגעה. וגם קלבטן. שיהיה ליתר בטחון.